מה לא נאמר על בני-הנוער שלנו? שהם עסוקים בעצמם, שלא מעניין אותם שום דבר, שהם צופים במסכים יותר מדי ושיש להם ידע מועט מדי.
הנה סיפור שיכול אולי לתת תקווה לגבי עתידה של החברה הישראלית.
ביום ראשון האחרון (22.12.13), במהלך מבחן בגרות בספרות, החליטה התלמידה מיכל זולר לכתוב ביקורת על בחינת הבגרות במקום לענות על השאלות בדף שלפניה.
חז"ל אמרו כי למטבע שני צדדים: מצד אחד מדובר במעשה מקומם שכן הילדה הייתה צריכה לבוא מוכנה לבחינה ככל שהייתה יכולה. גם מניסוח הדברים שלה ניכר כי היא בזה למקצוע ואף סולדת ממנו.
מצד שני מדובר במהלך אמיץ אשר עשוי להוביל שינוי חברתי.
פרשנות
כאחד שלמד ספרות אני יכול להעיד שמדובר במקצוע מורכב המכיל נושאים רבים כגון: שירת ימי הביניים, רומן קלאסי, מחזה, שירה מודרנית ועוד. כמו-כן, עומס המידע יכול בהחלט להעביר אדם על דעתו.
אך כפי שטענתי בעבר זה לא מצדיק את הזלזול של מיכל זולר במקצוע, היכול רק להעשיר אותה.
מיכל בחרה להשתמש בדף הבחינה כאקט מחאתי המכוון כנגד מבנה בחינת הבגרות וזאת בשעה שככול הנראה באמצע חודש ינואר יציג משרד החינוך תוכנית חדשה המהווה רפורמה מבנית בבחינות הבגרות.
המחאה של מיכל יכולה רק לעזור בגיבוש התוכנית.
אין צורך לרדת על שר-החינוך שגילה אוזן קשבת לאקט מחאתי אלא להעריך אותו על פתיחותו והקשבתו לתלמידי בתי הספר (דבר שלא קרה בשנים האחרונות).
אין ספק שעם רצון טוב וכוונות טובות אפשר להגיע להישגים.