סימפטום לחולי במערכת הבריאות הציבורית

קבלת שכר נפרד על-ידי הרופאים מתיירי מרפא או מחולים תושבי ישראל היא שוחד. אין ספק שצודק מנהל בית-החולים וולפסון שטען בתוכנית, כי מהותית מדובר בנושא לחקירה משטרתית ולא להליכים משמעתיים. ספק רב מאוד אם יועמדו לדין, כי האמת היא שרופאים במערכת הציבורית מקבלים שוחד כל הזמן ורק במקרה של תיירות המרפא היה קל להוכיח זאת, כי הקשר נעשה באמצעות סוכנים. המשחדים עצמם לא רוצים להיחשף. הבעיה העיקרית ביחס לתיירות מרפא אינה השוחד, אלא עצם קיומה. במדינת ישראל יש מחסור חמור נתון במיטות אשפוז, מנתחים ורופאים מרדימים. כאשר מתקבלת תיירות מרפא רווחית יותר, החולים הישראלים נדחקים לסוף התור וחלקם בוודאי ימותו או ייפגעו בבריאותם עקב אי קבלת טיפול במועד. קבלן תיירות מרפא שסיפר לנו בתוכנית עד כמה תיירות המרפא עוזרת לבתי-החולים, מסייע בפועל להריגת חולים, אם כי האחריות העליונה רובצת על המתנקשים - דהיינו על מערכות הבריאות המשלימות עם התופעה ונותנות לה להתרחב. רק כאשר יובהר, כי בתנאים של מחסור נתון חמור במשאבי כוח אדם, תיירות מרפא היא הרג חולים, ניתן יהיה לחולל שינוי. הפתרון אינו להגביל את תיירות המרפא כהצעת ח"כ מרב מיכאלי, אלא לאסור עליה בחוק וכל מנהל מוסד רפואי שנותן לה יד לתופעה, חייב לתת את הדין. אפשר יהיה לדבר על תיירות מרפא כשיתברר שבישראל יש עודף כוח אדם לא מנוצל במערכת הבריאות הציבורית - לפי מה שנמסר לנו זה רחוק מאוד מלהיות המצב.

קראתי כבר יותר מכתבה אחת על חולים המבקשים ומתחננים לא להחמיר עם הרופאים שנחשפו בתחקיר עובדה, כי הרחקתם תעלה בחיי אדם. ההפך הוא הנכון. ראשית, ראוי לציין, כי בדרך-כלל על כל "טלנט" המשתכר הון עתק במערכת הציבורית, יש כמה וכמה רופאים מוכשרים, העובדים במסגרת החוק, והמסוגלים להתמודד עם הניתוח באותה הצלחה. רופאים אלו לא מכהנים בתפקידים בכירים בבית-החולים ואינם יכולים לפרסם עצמם. לא תמיד הרופאים הטובים ביותר הם שמתמנים לתפקידים הבכירים, גם בבתי-החולים קידום הוא עניין של קשרים ופוליטיקה פנימית.

מאידך אין ספק, שהרפואה השחורה כשלעצמה, מסכנת חיים ועולה במקרים מסוימים בחיי אדם, גם כשהמטופלים הם תושבי ישראל בלבד ובהתעלם מהבעייתיות בתיירות המרפא. מערכת בריאות המנוצלת נכון, מחלקת את העבודה בין המנתחים לפי כושרם וניסיונם ומורכבות הניתוח. קיימים ניתוחים מורכבים יותר, בהם נדרש המנתח הטוב ביותר והמנוסה ביותר וישנם ניתוחי שגרה שמנתח "רגיל" יבצעם באותה מידה של הצלחה. הסיכוי שמנתח בכיר הוא שייבצע את הניתוח המסובך, פוחת מאוד כאשר אותו מנתח יכול להרוויח הון עתק על ניתוח שגרתי, שמנתחים אחרים במחלקה מסוגלים לבצע לא פחות טוב. התוצאה של הכסף הפרטי במערכת היא הקצאה לא נכונה של משאבי הרפואה הציבורית. כאן האינטרס הכללי שונה לחלוטין מהאינטרס של הפרט.

יש לזכור, שלא רק שהרופאים הבכירים והמתוגמלים רכשו את המוניטין שלהם במערכת הציבורית, אלא שכל עוד הם מעוניינים לעבוד בישראל, הם יבצעו את עיקר עבודתם במערכת הציבורית, כי בישראל בתי-החולים הנחשבים "פרטיים", לא נועדו לניתוחים המורכבים והמסובכים וישנם תחומים שאינם מטופלים בכלל במערכת הפרטית.

גם הגדרת בתי-החולים כמו המרכז הרפואי הרצליה או אסותא כבתי-חולים פרטיים, היא מאוד לא מדויקת. הרצליה מדיקל סנטר הוא בעיקרו בבעלות שירותי בריאות כללית ואסותא היא בבעלות מכבי שירותי בריאות. בתי-חולים אלו משרתים את אלו שיש להם ביטוחים משלימים וביטוחי בריאות פרטיים. במהות מדובר ברפואה ציבורית-פרטית ממוסדת, המשמשת אמצעי להעשיר את קופות-החולים ואת הרופאים.

במילים פשוטות, אין הרבה רפואה פרטית "נטו" בישראל ואין בתי-חולים פרטיים לגמרי, המקבילים ברמתם והיקפם לבתי-החולים הציבוריים. השאלה האמיתית היא, עד כמה יש להרשות למערכת הציבורית לקיים בתוכה רפואה פרטית ועד כמה משלם הציבור הרחב בכספו ובבריאותו עבור אותה רפואה פרטית.

חולים תמיד ינסו להגיע לרופא שהם שמעו שהוא הטוב ביותר וזה לגיטימי. לבקש מבני-משפחה של חולה לא לעשות כל שביכולתם לטובת קרובם, זה בערך כמו לבקש מקרובי משפחה של חייל שבוי לא לעשות כל מה שיוכלו לשחרורו ולעזאזל ההשלכות הכלליות. תכנון מערכת הבריאות צריך להיעשות מתוך ראיית האינטרס הכולל. הרפואה הציבורית חייבת לנהל את משאביה, כך שתהיה הקצאת מקורות יעילה, שמשמעותה חלוקת עבודה נכונה ורציונלית. אין אפשרות לאסור על הקמת מרכזים רפואיים פרטיים לחלוטין, אך יש להקפיד על הפרדה מוחלטת בין הרפואה הציבורית לרפואה הפרטית. יש לאסור לחלוטין את השר"פ ולדאוג להעמיד לדין פלילי כל רופא המקבל תמורה פרטית בעבודתו במערכת הציבורית - בסופו של יום נצא נשכרים גם בצד הרפואי.

יש להקדיש מחשבה נוספת לענף ביטוח הבריאות הפרטי ולדעתי (כמי שמחזיק פוליסה פרטית-קולקטיבית) יש לאסור על חברות הביטוח לשווק פוליסות ביטוח פרטיות או קולקטיביות המנוצלות בבתי-חולים ציבוריים למעשה או במרחב הרפואה הציבורית. בהמשך, יש לשקול עד כמה הביטוחים המשלימים של הקופות מתאימים למערכת הציבורית. לדעתי, התוצאה היחידה היא שחלה התייקרות כללית של שירותי הבריאות מבלי שניתנת כל תמורה נוספת. אדגים את הבעיה - לא מעט מומחים דורשים עבור ייעוץ פרטי הנמשך חצי שעה תשלום של 1,500 שקלים. מבוטח שיש לו ביטוח משלים וביטוח פרטי, יכול לממן את רוב הסכום. אלמלא היה ביטוח משלים וביטוח פרטי, המחיר שאותו יכול היה המומחה לגבות היה נמוך בהרבה והשוק היה מתייצב על מחירים נמוכים יותר לאותם שירותים.

כאשר רובו המכריע של הציבור רוכש ביטוח משלים, התוצאה היא שכולם לכאורה זכאים לעדיפות, דהיינו, למשל לבחור את המנתח. במצב דברים זה, המנתחים המבוקשים מוצפים בפניות של חולים ואז מתברר להם שאמנם הם זכאים להיות מנותחים על-ידי מנתח מסוים, אבל בעוד זמן רב והם חוזרים לנקודת ההתחלה. מהר מאוד מגיעים הנצרכים למסקנה, כי בשביל להקדים תור, יש לשלם באופן לא רשמי למנתח והביטוח המשלים ואפילו ביטוח הבריאות הפרטי לא מקדמים בהרבה את מטרתם. רצוי על כן שמשרד הבריאות, בשיתוף המפקח על הביטוח, יאסרו על שיווק פוליסות ביטוח פרטיות, לרבות פוליסות קולקטיביות ויסדירו באופן ממצה את הביטוחים המשלימים של קופות-החולים.