בסקאלה הכלכלית

הפסיפס שמרכיב הבוקר את שער ידיעות אחרונות מורכב מחמש משבצות: משא-ומתן מדיני, טרור, אונס, ידוענים ופרסים. משא-ומתן מדיני. נחום ברנע מדווח [קישור] כי איש עסקים המקורב לראש הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס נפגש בלונדון בשנים האחרונות עם עורך-דין המקורב לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. לא ברור מה בדיוק נאמר בפגישות, אם כי מדווח שחשיבותן הייתה רבה בעיקר בשנים קודמות, לפני שהמשא-ומתן בין הצדדים התחדש באופן רשמי. טרור. משפחתה של עפרה מוזס, שנרצחה על-ידי מחבל, מוחה נגד שחרורו הקרוב. תצלום של המנוחה לצד תצלום של האב. הציטוט "הסיוט השחור ביותר שלנו". כותרת מאמר פרשנות מאת איתן הבר, שיוצא נגד שחרור מחבלים רוצחים: "מחווה ריקה". אונס. זה כמה ימים שידיעות אחרונות מדווח בהרחבה על חשד כי קבוצת נערים אנסה בת 12 ("פרשת אונס הילדה", קוראת הסטמפה על השער). הבוקר מובא ציטוט מפי אם הקורבן: "הנערים התנהגו אל הבת שלי כמו חיות". ידוענים. השר נפתלי בנט, מחביבי העיתון, מצולם בפגישה שקיים אמש עם כוכב הטלוויזיה אסי עזר. הנושא, לכאורה, הוא הכרת מדינת ישראל בזכויות חברי קהילת הלטה"ב, אבל הדיווח מוגש כדיווח רכילות. תצלום שנראה כתצלום פפרצי [יובל חן] עומד במרכז הדיווח. רואים בו את עזר ובני הזוג בנט במסעדה. עזר בדיוק מפנה מבטו לאחור, לכיוון המצלמה. נתפס. פרסים. הרצועה הקבועה בצד השער מעודדת את קוראי ידיעות אחרונות להשתתף בהגרלת הפרסים המתקיימת בשבועות האחרונים. "מחר: הזדמנות אחרונה לזכות במכונית!", נכתב. פסיפס הנושאים שלעיל יוצר את תמונת מדינת ישראל לבוקר זה, כפי שקלט, עיכל ושיווק אותה עיתון ידיעות אחרונות. מטבע הדברים חסרים בה חלקים רבים. לא הכל אפשר להכניס לעמוד השער, בוודאי לא כשהפורמט טבלואידי והגופנים גדולים. ובכל זאת מוזר שנעדר ממנה מרכיב שצפוי להשפיע באופן מהותי על אזרחים רבים בישראל. בעמ' 2 של "ממון" מדווח גד ליאור כי ראש הממשלה נתניהו אימץ אתמול שינוי שהציע שר האוצר יאיר לפיד כך שהוצאות הממשלה בשנים הבאות יגדלו בכ-2.6% מדי שנה, במקום ב-4%. "ההחלטה תביא לצמצום חלק מהשירותים שמעניקה הממשלה לאזרחים", כותב ליאור. "[...] בתקציב שנת 2015, שבה שר האוצר הבטיח לציבור שיהיה טוב יותר, תצטרך הממשלה להקטין את הגידול בהוצאותיה בכ-8 מיליארד שקל, והמשמעות היא הטלת גזירות קשות על הציבור. לא ניתן לבצע קיצוץ כזה ללא הפחתה ניכרת בתקציבי החינוך, הבריאות, הרווחה וכמובן הביטחון. כיוון שהניסיון בשנים האחרונות מלמד שבכל פעם שהאוצר ניסה לבצע קיצוץ בביטחון, הקיצוץ הסתיים בגידול בתקציב, נראה כי הגזירות העיקריות יוטלו בנושאים החברתיים". במאמר פרשנות נלווה כותב סבר פלוצקר כי פרופ' מנואל טרכטנברג, מי שעומד מאחורי נוסחת חישוב התקציב הקודמת, מתנגד לשינוי שאומץ אתמול. פלוצקר מציין אף הוא כי "משמעות השינוי היא עוד התכווצות חדה בחלקו של התקציב הציבורי האזרחי במשק הישראלי, חלק שהוא כבר היום הנמוך במערב". הוא מזכיר כי "הצמצום היחסי בשירותים הציבוריים שימש, כידוע, מניע למחאה החברתית של 2011". גם בשער "ממון" הנושא מוצנע. שמורה לו פינה בתחתית העמוד, וגם היא מוקדשת לתצלום של טרכטנברג וציטוט של התנגדותו. לא, נניח, לתצלום של לפיד או נתניהו וכותרת על ההשלכות הצפויות.

הבחירה להצניע את ההחלטה שקיבל אתמול ראש הממשלה נתניהו אינה מאפיינת את ידיעות אחרונות בלבד. גם העיתונים האחרים אינם ששים להבליט את הנושא. בשער הארץ, מעל לקפל, מפנה משבצת קטנה ל"דה-מרקר": "תקציב 2015: פחות מסים, פחות שירותים". בטור הצד שבשער "דה-מרקר" מוקדשת לסוגיה כותרת קטנטנה. על ההחלטה והשלכותיה מדווח מוטי בסוק בראש עמ' 4. לפיו, "אם ההחלטה תאושר בממשלה, בהצבעה ביום ראשון, היקף ההוצאה בתקציב המדינה ל-2015 יהיה קטן מהיקף ההוצאה לפי כלל ההוצאה הישן בכ-8 מיליארד שקל, ואולי אף יותר. את עיקר הקיצוץ, אם לא את כולו, יספגו, כמו במקרים דומים בעבר, המשרדים החברתיים". בגליון "גלובס" שחולק אמש למנויים כלל לא דווח על השינוי, אולם במהדורת "גלובס על הבוקר", המצורפת למעריב, מדווח על כך אדריאן פילוט. המסגור חיובי בהחלט. בכותרת המשנה נכתב "המשמעות: ניתן יהיה להימנע מהעלאות מסים נוספות בעתיד". בעומק הטקסט מוזכרת גם המשמעות הנוספת: "קיצוץ דרסטי של 5-10 מיליארד שקל בתקציב 2015". תחת כותרת הביניים האופטימית "פגיעה מינימלית" לא נכתב על היקף הפגיעה הצפוי בשירותים הציבוריים ובחייהם של בני שכבות האוכלוסייה המוחלשות, אלא דווקא על המלצת בנק ישראל להימנע מהשינוי שהוצע במשרד האוצר, כדי להביא ל"פגיעה מינימלית" בהיקף ההוצאות הממשלתית, המלצה שנדחתה על-ידי ראש הממשלה. בכפולה הפותחת של "כלכליסט" מתפרסם מאמר-פרשנות מאת שאול אמסטרדמסקי על המהלך של נתניהו ולפיד (בשער "כלכליסט" אין הפניה לטור). "במבט ראשון, ההחלטה הזו נמצאת בחלק הימני של הסקאלה הכלכלית, שכן היא מצמצמת את היקף השירותים שהממשלה התחייבה לתת לציבור, בין אם זה בשכר עובדי המגזר הציבורי, בסלילת תשתיות תחבורה, בפרויקטים בתחום החינוך, או בכל תחום אחר", כותב אמסטרדמסקי. "אלא שבמבט שני, המספר הזה - גידול של 2.5% - סביר למדי גם עבור מי שנמצאים בצד השמאלי יותר של הסקאלה הכלכלית". לראיה הוא מזכיר כי בשנת 2007, כשהגידול עמד על שיעור קטן עוד יותר, תמכה מפלגת העבודה ("מפלגה שאינה ממש הסמן הימני בחדר") בהגדלתו לשיעור של 2.5%. אמסטרדמסקי מביא ציטוט ישיר מפי אחד ממובילי המהלך, הממונה על התקציבים במשרד האוצר אמיר לוי, שאמר כי ממילא בשנים האחרונות הכסף שנוסף לתקציב הלך "לביטחון, להסתדרות ולמונופולים". בהמשך מביא הפרשן מעמדת משרד האוצר, ולפיה השינוי אינו צפוי לפגוע בשירותים הציבוריים, שכן "בשנים הקרובות ההוצאה על הביטחון (ביחס לתוצר) תפחת, וכך גם ההוצאה על תשלומי ריבית על החובות של ישראל". אמסטרדמסקי עצמו מביע ספק בתחזית זו ומתריע מפני פגיעה בכל מי שאינו קשור להסתדרות או למשרד הביטחון. בישראל היום מתפרסם הדיווח הקצר ביותר על השינוי, בטור צד המופיע בראש עמ' 9 תחת הכותרת "מקצצים הוצאות: תקציב 2015 יגדל ב-2.5% בלבד". זאב קליין מדווח על השינוי ומציין כי בעקבותיו "לא יהיו העלאות מסים נוספות". לקראת סיום הטקסט מוזכר כי "יהיה צורך לבצע קיצוץ משמעותי של עד 10 מיליארד שקלים בתקציבי המשרדים". אין אף מלה על המשמעות של הקיצוץ. נכון לעכשיו נראה כי אין אף עיתון שחפץ לקדם את המאבק בקיצוץ המסתמן, וזאת על-אף שהדרך לאישורו הסופי ויישומו עוד ארוכה. לפי הנכתב הבוקר בעיתונים, המהלך עדיין זקוק לאישור הממשלה ואחר-כך לאישור הכנסת; זה האחרון צפוי להיות קשה להשגה. אם יופעל די לחץ ציבורי, אפשר שהשינוי יבוטל, המיסים שמשלמים אלה שמרוויחים די כדי לשלם מסים ימשיכו לעלות והשירותים הציבוריים שעליהם סומכים אלה שאינם מרוויחים די כדי לשלם מסים לא יספגו מכה כה קשה. מי מעוניין בכך? מן הסתם רק בני העשירונים התחתונים. להם אין עיתון, ובעיתונים שכביכול פונים גם אליהם כותבים על טרור, אונס וידוענים.

ידיעות אחרונות, שדיווח אתמול על שינוי במדיניות הרשויות בתאילנד כלפי פונדקאות מסחרית, מקדיש הבוקר את כל עמ' 10 להמשך סיקור הפרשה. איתמר אייכנר מדווח על בני הזוג דותן ורובי הלברייך-ישראלי, שלפני כשלושה שבועות קיבלו ילד כתוצאה מהליך פונדקאות מסחרי שערכו בתאילנד וכעת ממתינים במדינה "ללידת בנם השני" ("זה תהליך ארוך והחלטנו להביא שני ילדים במכה אחת", הם מסבירים). אלא שלפי הפרסום אתמול, "בנם" אינו צפוי להיות מוכר בתאילנד כבנם, אלא כבנה של התאילנדית שנשאה אותו ברחמה. בני הזוג הישראלים טוענים כי פעולתם חוקית למהדרין ומדגישים כי נכון לעכשיו החוק התאילנדי לא השתנה. "תנו לנו לחזור עם הילדים מתאילנד", נכתב בכותרת הכתבה. בידיעה צמודה, מאת רן עזר, מדווח כלאחר יד כך: "מתברר שהורים ישראלים החפצים שלילדיהם לא יהיו תווי פנים אסיאתיים בוחרים בנשים לבנות, בעיקר מדרום-אפריקה ומזרח אירופה, לצורך תרומת ביציות. לתורמות מוצעת חופשה בתאילנד שבמהלכה נשאבות מהן הביציות". בסיקור הפרשה אין מלה אחת המוקדשת לשאלה המוסרית שעולה באופן טבעי מהחלטת התאילנדים לראות בתעשיית הפונדקאות המסחרית סחר בבני-אדם. הדיון עוצר ברמת החוקי/לא חוקי. העדר הפן המוסרי בולט עוד יותר בכתבת מגזין נרחבת שמודפסת במוסף "שישבת" של ישראל היום, שנלווה כבר היום לעיתון. הכתב יעקב לויתם התלווה לבני זוג ישראלים במסע להודו, לקראת פגישה ראשונה עם פונדקאית שברחמה יושתל עוברם (לא מצוין מי מימן את נסיעת הכתב). בין היתר מוזכרת בכתבה סוכנות התיווך שהפיקה את ההליך. תצלום של מקימות ומנהלות הסוכנות מופיע בתיבה המשובצת בכתבה, שבה הן מסבירות את התהליך ונותנות טיפים. בני הזוג הישראלים מדברים על טיפולי הפוריות שעברו ועל הכשלונות הרבים שהובילו אותם לבחירה בפונדקאות. "הם שקלו לבצע את ההליך בארץ, אבל בחרו לבסוף באופציה ההודית, שהיא זולה יותר ופחות תובענית מבחינה ביורוקרטית", כותב לויתם, ובהמשך מביא בהרחבה את פירוט העלויות במסלול ההודי: "150 אלף שקלים למרכז להורות (כולל הפונדקאית); במקרה של כישלון בהפריה הראשונה - 11 אלף שקלים על כל הפריה נוספת; ניתוח קיסרי, אם יידרש - תוספת של 1,800 שקלים; הריון עם תאומים - עוד 3,750 שקלים (שאותם הם ישמחו לשלם); אחסון העוברים המוקפאים - 1,080 שקלים; ועל כל אלה, הוצאות הטיסה והמלון, שמגיעות ל-12 אלף שקלים". "איך גייסתם את כל הכסף?", שואל לויתם, והגבר משיב: "מכרנו את הבית בקיבוץ וקנינו בית קטן יותר, עם שתי יחידות דיור שאנחנו משכירים, כדי להגדיל קצת את ההכנסות. אנחנו חיים יותר בצמצום, אבל מבחינתנו, המטרה מקדשת הכל. אני מוכן לקחת בשביל זה גם משכנתא. אין בנו פחד ואין בנו ייאוש מכלום, אפילו לא לרגע". "לא שקלתם לאמץ?", שואל לויתם. "זה היה מסע ארוך מדי, מסובך וחטטני מאוד. יותר מדי שאלות, ועדות וביקורי בית", עונה הגבר. הכתבה בישראל היום מתארת בפירוט את מסעם של בני הזוג להודו, על החששות והתקוות שנלוו אליו. סוגיית הסחר בבני-אדם אינה מוזכרת. רמז אפשר למצוא בציטוט מפי האם המיועדת, שאומרת: "התינוק שייוולד יהיה הילד הביולוגי שלנו, כי הביצית היא שלי והזרע של עוז. העוגה תהיה שלנו, את התנור אנחנו לוקחים בהשאלה". כשהם פוגשים לבסוף את הפונדקאית, נאמר להם כי היא ובן-זוגה יקבלו עבור התהליך כ-17 אלף שקל ("סכום משנה חיים"). "היא די מסכנה", אומרת הישראלית על ההודית. "מציגים אותה לראווה כמו פודל". "אין משהו שהיית רוצה להגיד לה?", שאול לויתם. "רק מלה אחת: תודה. זה בטוח לא יהיה קל לה. שתינו נשים, ובסופו של דבר, זה לא ההריון שלה".

בשער הארץ נדפסת תחילתו של דיווח מאת אילן ליאור, על הפגנת מחאה שערכו אתמול עשרות מתושבי דרום תל אביב-יפו באולם בית המשפט העליון, שעה שזה דן בעתירתם לחייב את המדינה למנוע מהמהגרים האפריקנים ששוחררו ממתקן הכליאה בדרום להגיע לאזור מגוריהם. "אתם לא מבינים איפה אתם חיים", אמרו התושבים לשופטים, והתכוונו כנראה לומר, "אתם לא מבינים איפה אנחנו חיים". "גבירתי השופטת, תגיעי להסתובב בשכונה אצלנו ונראה אותך אחר-כך דוחה אותנו", מצוטטת אישה שדיברה אל השופטת מרים נאור. הכתב ליאור מביא את עמדת תושבי השכונות הדרומיות בהרחבה. כפולת האמצע של מעריב מוקדשת ברובה לדיווח מאת יובל גורן על נקודת שפל חדשה ביחס מדינת ישראל למבקשי המקלט. לפי דיווחו, "נציגי המדינה ורשות ההגירה פנו לבית המשפט בבאר-שבע במסגרת ערעור על בקשתם לשלוח את מבקשי המקלט שהשתתפו בצעדה בשבוע שעבר לכלא, בלי שטרחו להביא לדיון את האנשים שעליהם נסובה הבקשה. זאת ועוד: הם הסתפקו בהגשת בקשה שעליה נרשמו מספרים בלבד, שהם מספרי האסיר שניתנו להם עם כליאתם הראשונה בישראל לאחר שנכנסו לכאן מגבול מצרים". לצד הידיעה מובאים בקצרה סיפורם של "האנשים מאחורי המספרים", ארבעה מבקשי מקלט מאריתריאה ודרפור, שבפניית המדינה זוהו כ-1451469, 1460297, 1445677 ו-1447324. בראש עמ' 11 של ישראל היום מדווח איציק סבן כי "השר לביטחון הפנים קיבל אתמול מתנה יפה משר האוצר: תוספת של 520 תקנים חדשים לשוטרים לטובת חיזוק השיטור העירוני, בעלות של כ-200 מיליון שקלים". לפי הדיווח, השרים "סיכמו גם על הקמת יחידת שיטור עירוני נפרדת בתל אביב, שתכלול 50 שוטרים ו-50 פקחים ותתמקד בטיפול בפשיעת המסתננים בדרום העיר". בגליון "טיים אאוט" שראה אתמול אור מודפס תצלום מרהיב של הצלם אורן זיו, מצעדת המחאה שערכו השבוע מבקשי המקלט בתל אביב. בתצלום הם נראים פוסעים ליד תיאטרון הבימה. בכיתוב התצלום נכתב: "למעלה, בתוך ההיכל, עמדה קבוצה אחת חזקה ועשירה; ולמטה, על המדרכה, מבעד למסך הזכוכית הסמלי כל-כך, עמדה קבוצה שנייה, מנושלת וחסרת כל, וסימנה לצופים שידיה אזוקות. עוצמת הרגשות והזעם של המפגינים הבהירה שזה רק עניין של זמן עד שהזכוכית הזו תתנפץ".

קלמן ליבסקינד מדווח במעריב על "התנהלות שערורייתית" באגף הגבייה של רשות השידור. "מאות מיליונים נגבים בלי פיקוח", נכתב בכותרת הידיעה. כותרת המשנה לדיווחו, שיתפרסם מחר במלואו, קוראת: "אגף הגבייה ברשות, שבראשו עומד אבי כ"ץ, מאפשר לעורכי-דין פרטיים לגבות אגרות בסכומי ענק. חלק מהם לא מעבירים את כל כספי הגבייה לקופת הרשות. אחרים מגדילים על דעת עצמם את חובות האזרחים ופותחים תיקים בהוצאה לפועל על שם משרדיהם, במקום על שם הרשות. כ"ץ: 'הכל בפיקוח הלשכה המשפטית שלנו'". ב"גלובס" דיווח אמש לי-אור אברבך כי אגף הגבייה ברשות השידור ניסה לגבות אגרה גם מדוכני מפעל הפיס, ונהדף בעקבות התערבות בית המשפט. ב"כלכליסט" מדווח הבוקר אופיר דור כי סמנכ"ל הגבייה כ"ץ מסיים את תפקידו, אחרי שהוועד המנהל ברשות השידור החליט שלא להאריך את כהונתו בפעם השלישית. במדור הדעות של הארץ משיב גדעון לוי למבקריו, הפעם בדבר ההערה הגזענית שכתב על יוצאי חבר-המדינות. לוי טוען כי לא התכוון להיות גזען וחותם בהודעה כי "האחריות לחוסר ההבנה כולה שלי". ערן אזרן מדווח ב"דה-מרקר" כי אבי בניהו, לשעבר עיתונאי בכיר ודובר צה"ל, הפך למתווך בין חברות ישראליות ליזמים סינים.