בעלי הקול

שתי הפגנות התקיימו אתמול. מול בית ראש הממשלה בירושלים הפגינו כמה עשרות בני משפחה של קורבנות טרור, יחד עם תומכיהם, במחאה על השחרור המסתמן של טרוריסטים פלשתינים מבתי-הכלא בישראל. בתל אביב הפגינו כמה אלפי מבקשי מקלט, יחד עם תומכיהם, במחאה על החוק שמחייב את כליאתם למשך שנה בלי הזכות לראות שופט. מצד אחד, בני "משפחת השכול". אזרחי ישראל, קורבנות הטרור, בעלי משקל סגולי כבד. מנגד, קבוצה של לא-יהודים, חסרי מעמד ונטולי זכויות. דומה כי במדרג "בעלי הקול" של החברה בישראל, אין קצוות מרוחקים יותר. בכל העיתונים מתפרסם הבוקר דיווח בולט על סוגיית שחרור האסירים הפלשתינים, וזאת לנוכח החלטת שרי הממשלה אמש לאשר שחרור עוד כמה עשרות מהם. ביחס לסוגיית מבקשי המקלט, לעומת זאת, העיתונים מציגים מגוון אפשרויות סיקור שונות. הזכות להשמיע מחאה בישראל אינה שוויונית. הפער בין הזכאים לנשללים בא לידי ביטוי בולט בישראל היום. תצלום מהפגנת המשפחות השכולות מתפרסם במרכז שער העיתון. תצלום נוסף, די דומה, מתפרסם במרכז הכפולה הפותחת. לפי כיתוב התצלום, כ-30 איש הפגינו אתמול מול מעון ראש הממשלה, תוך שהם נושאים תצלומים של יקיריהם המנוחים. הפגנת מבקשי המקלט אינה מוזכרת בשער ישראל היום. מדווח עליה באמצעות ידיעת תצלום המתפרסמת בתחתית עמ' 17 של העיתון. היא מכילה פחות מ-100 מלה, מאת יהודה שלזינגר. לפי דיווחו, קרוב ל-5,000 מפגינים השתתפו בהפגנה. מבקשי המקלט מוגדרים בידיעה "מסתננים". ישראל היום ו"מקור ראשון" הם העיתונים האחרונים שמתעקשים להגדירם כך. כותרת הדיווח, "אפשרו לנו לעבוד", עושה שימוש במלותיהם של המפגינים עצמם – נגדם. במקום להעביר את המסר שחלק מפתרון הבעיות של מבקשי המקלט נעוץ בהענקת הזכות להתפרנס, ההחלטה של ישראל היום לבחור לכותרת דווקא בסיסמה זו, מכל הסיסמאות שהושמעו בהפגנה, מעבירה את המסר כי אין מדובר בכלל בפליטים, אלא במהגרי עבודה. מעבר לכך, ישראל היום הוא העיתון היחיד שאינו מאפשר לאף בדל של רמז לשואת יהודי אירופה להשתרבב אל סיקור הפגנת מבקשי המקלט בתל אביב.

בכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות מתפרסם תצלום בולט של המפגינים מחוץ לבית ראש הממשלה. הידיעה הראשית, מאת איתמר אייכנר ודני אדינו-אבבה, נחתמת בהתייחסות להפגנה. על מצעד מבקשי המקלט בתל אביב מדווח רק בעמ' 16, אולם בשונה מישראל היום, הדיווח תופס את כל העמוד וממוסגר באהדה. לפי דני ספקטור ותלם יהב, כ-7,000 איש הפגינו אתמול בתל אביב נגד כליאתם. "כל היהודים היו פעם פליטים", מצוטט אחד השלטים שנישא בהפגנה. שלט אחר עומד במרכז התצלום שבראש העמוד, נושא את המספר 1449509. "רבים מהם נשאו שלטים ועליהם מספרים סידוריים, דוגמת המספרים בהם בחרו בפרקליטות לכנות את המהגרים נגדם הוגש כתב אישום בשבעו שעבר, במקום בשמותיהם", מדווחים כתבי העיתון. הטרמינולוגיה: "מבקשי המקלט", "מהגרים" ואף "פליט". זה האחרון מקבל הזדמנות להסביר "למה אנחנו מפגינים" בטור קצר המתפרסם בתיבה נפרדת בעמוד. "הישראלים צריכים לשמוע את הצעקה שלנו", הוא אומר, ובהמשך מוסיף: "למדתי היסטוריה, קראתי על השואה, אני מזדהה עם הכאב והאובדן שלכם. אבל לכן דווקא אתם צריכים להבין אותנו יותר מהכל". מעריב מדפיס על שערו שני תצלומים משתי ההפגנות. בראש השער תצלום גדול של משפחות קורבנות הטרור. בתחתית השער תצלום קטן יותר מהפגנת מבקשי המקלט. בעמודי הפנים של העיתון חלוקת הקשב לשתי ההפגנות דומה לזו של ידיעות אחרונות: תצלום גדול נוסף מההפגנה בירושלים בכפולה הפותחת, עמוד שלם בעומק העיתון המוקדש להפגנה בתל אביב. גם כאן מודפס תצלום של אדם מחזיק שלט ועליו מספר. לידו תצלום נוסף של אדם המחזיק שלט שעליו כתוב: "בשם אבי ז"ל קצטניק מס B6731 פליט ומסתנן (1946) אני מתביישת". הארץ מציע תמונת תשליל לדגשים של ישראל היום. בראש שער העיתון מודפס תצלום מהפגנת מבקשי המקלט בתל אביב. הכותרת קוראת "כ-5,000 בני-אדם הפגינו בתל אביב נגד כליאת המהגרים". אין זכר בשער להפגנת המשפחות השכולות מול בית ראש הממשלה. תצלום מהפגנה זו משולב בידיעה על שחרור האסירים הצפוי, בראש עמ' 4 של הארץ. תצלום מהפגנת מבקשי המקלט מודפס בראש עמ' 6 של הארץ. אילן ליאור מדווח על ההפגנה ומציין בין היתר כי בסיומה התאספו המשתתפים בכיכר רבין, תחת האנדרטה לשואה ותקומה. "אחדים מהמפגינים הביעו זעם על כך ששוטרי מג"ב שהיו בהפגנה חבשו על ידיהם כפפות עור שחורות", כותב ליאור. "המשטרה מסרה כי השוטרים לא קיבלו הנחיה לחבוש כפפות".

יובל גורן חתום על הידיעה במעריב שעוסקת בהפגנה שנערכה אתמול בתל אביב, וכן על הידיעה ב"מקור ראשון" שמוקדשת להפגנה. במעריב כותב גורן על "מבקשי מקלט", ב"מקור ראשון" כותב גורן על "מסתננים". ההבדל קיים לא רק בכותרת לדיווח, אלא גם בגוף הידיעה עצמה. בהנחה שגורן, שמסקר בלהט את התקוממות מבקשי המקלט בישראל, מקנה חשיבות לבחירת המלים שלו, מתעוררת השאלה: האם לכתב זכות להתעקש על הטרמינולוגיה שתופיע בידיעות המתפרסמות תחת שמו, במיוחד במקרים שבהם עולה ממנה הכרעה בסוגיות השנויות במחלוקת, או שזכות זו שמורה לעורך המכין את הטקסט של הכתב לפרסום?

"יש הרבה דרכים לחגוג את תחילתה של שנת 2014, אבל אין ספק שאחת המענגות שבהן היא ארוחת גורמה רומנטית במסעדה", כותבת היאלי יעקבי-הנדלסמן בפתח מה שנראה כידיעה עיתונאית המודפסת בעמודי החדשות של ישראל היום. כתבת הצרכנות של העיתון מוסיפה כי "באופן טבעי, מדובר בהנאה לא זולה, שכן מחיר הארוחות מאמיר באותו ערב, ובדרך כלל גם נדרש מחיר מינימום למנה". בהמשך מוזכר פעמיים האתר zap rest, שמספק כמה נתונים על מחירי סעודות ראש השנה, ומובאים דברים מפי מנכ"ל רשת מקס ברנר, שמקדם את אירועי הערב בבתי-העסק שתחת ניהולו. הידיעה חסרת המשמעות הזו, שנראית כמו כניעה מיותרת ללחצם של אנשי יחסי-ציבור, נכללה בידיעון היומי ששיגר הלילה ישראל היום למנויים (דוגמה לידיעה שלא הצליחה להיכנס לידיעון היומי – זו הקצרצרה, שמוקדשת להפגנת מבקשי המקלט בתל אביב). שיתופי הפעולה המסחריים בידיעות אחרונות, שגברו מאוד בשנים האחרונות, פוגעים בתדמית העיתון ומעמידים בספק את עצמאות המערכת. עם זאת, לנוכח משבר העיתונות המודפסת והמקרה המיוחד של השוק הישראלי, אפשר לגלות כלפיהם הבנה. עורכי ידיעות אחרונות, הראשי והאחראי, עושים כל שביכולתם כדי לפצות על אובדן ההכנסות, גם אם משמעות הדבר כרסום מתמשך באינטגריטי של העיתון. כשבישראל היום מתפרסמת ידיעה שנראית כמו קומוניקט או מודעה, קשה למצוא לכך תירוץ. העיתון יוצא לאור על-ידי אדם אמיד, שרק בשנה החולפת גדל הונו ב-15 מיליארד דולר. מנהלי העיתון מזכירים מדי פעם את "התוכנית העסקית" שלו, כאילו מדובר במיזם לכוונת רווח, אולם עד כמה שצופה מהצד יכול להסיק, התוכנית העסקית של ישראל היום היא להוציא כמה כסף שיידרש כדי לקבור את ידיעות אחרונות ולהשתלט על השוק. באופן טבעי, מדובר בהנאה לא זולה, אבל כנראה שהיא מתגמלת. זו אולי אחת הסיבות העיקריות לתסכול מישראל היום. כלי תקשורת הממומן על-ידי מולטי-מיליארדר, וככל הנראה אינו קיים למטרות רווח, יכול היה לשמש דוגמה ומופת לעיתונות איכותית, המשוחררת מאילוצי תקציב. במקום זאת, אם לא די בהטיה האידיאולוגית והאישית הבוטה שמאפיינת את העיתון, ישראל היום לוקה בכל הרעות החולות של התקשורת המסחרית.

אריק בנדר מדווח במעריב כי חברי-כנסת שונים יוזמים דיונים בממצאי התחקיר שפירסם בסוף-השבוע קלמן ליבסקינד על אגף הגבייה ברשות השידור. לפי הידיעה, שר התקשורת גלעד ארדן, האחראי גם על יישום חוק רשות השידור, אמר כי הוא שוקל לעגן בחקיקה חובה כללית של הרשות לפעול לגביית חובותיה רק דרך רשות האכיפה והגבייה. איתמר אייכנר וטובה צימוקי מדווחים בידיעות אחרונות כי השר אורי אורבך מציע להאריך את תקופת הפטור של אזרחים ותיקים מתשלום אגרת רשות השידור. במשרד האוצר מתנגדים. על-פי הדיווח, אם הצעתו של אורבך לא תעבור, מה-1 בינואר ייאלצו כל האזרחים הוותיקים לשלם 50% מהאגרה, כלומר 180 שקל לשנה. לסכום זה צריך להוסיף כמובן ניפוחים, עלויות הוצאה לפועל ועמלות שמנות של עורכי-הדין. ב"גלובס" דווח בשבוע שעבר על שיתוף פעולה בין ערוץ 10 לרשת הסינית הממלכתית CCTV. הבוקר מדווחת תמר וילרפורט ב"כלכליסט" כי הרשת הסינית חתמה גם על הסכם שיתוף פעולה עם הטלוויזיה החינוכית. במסגרת ההסכם יופקו 100 פרקים לסדרה חדשה ללימודי סינית, שתשודר מטעם הטלוויזיה החינוכית באינטרנט ואולי גם בטלוויזיה. אלדד קובלנץ, מנכ"ל החינוכית, מעריך כי הסינים יממנו באופן חלקי או מלא את הפקת הסדרה, ומוסיף: "הם התלהבו מאוד מתוכניות ילדים שלנו כמו 'החצר של פופיק'". נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי ועדת הכלכלה של הכנסת תקיים מחר דיון מכריע נוסף בעתיד החדשות המקומיות. לפי דיווחו, בשבוע שעבר התקיימה פגישה סגורה במשרד יחסי-הציבור אידיאה, שעובד עם הוט, בהשתתפות יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ אבישי ברוורמן, מנכ"ל הוט הרצל עוזר, מנכ"ל יס רון איילון ויו"ר ועד העובדים של החדשות המקומיות, חיים הר-זהב.