איך שגלגל מסתובב לו במרץ: בעוד שעד שנות ה-80 של המאה החולפת היו מרבית המסעדות בארץ כשרות - הן נותרו במיעוט בשנים הבאות. בחלוף הזמן הוכתב האקורד הקולינרי בארץ יותר ויותר על-ידי האוכלוסייה החילונית, שלא הקפידה על הלכות הכשרות, למורת-רוחם של רבים וטובים שלא היו מוכנים לאכול גדי בחלב-אמו. אלה נאלצו להסתפק במספר מצומצם של מסעדות כשרות עצמאיות, כשההגמוניה על הכשרות נותרה רק בידיהם של בתי המלון בארץ. אלא שאלה התקשו להתחרות ברמת הקולינריה שעיצבו השפים שמחוצה להם. בכך נוצר פער ניכר בין רמת האוכל של בתי המלון לבין זו שהציעו המסעדות העצמאיות - לטובתן של אלה האחרונות.
אלא שהזמן, מסתבר, עושה את שלו ובאחרונה התהפך הגלגל מחדש. מסעדות כשרות עצמאיות שוב צצות חדשים לבקרים, כאשר אחדות מהן אף מהוות סניפים של מסעדות-צמרת לא-כשרות. כאלה הן, למשל, "
כתית" התל אביבית שבמלון "קרלטון", ו"הרברט סמואל", שזה עתה נפתחה במלון היוקרה "ריץ", במרינה של הרצליה.
מנות מלבבות
למניין המסעדות הכשרות, הצצות באחרונה כפטריות אחר הגשם, מצטרפת הפעם מסעדת "אוליב ליף", הממוקמת במלון "שרתון" התל אביבי (רחוב הירקון 115). כיאה לשמה, מעוצבת המסעדה על טהרת עץ הזית, כשהמראה הבוסתני המלבב משתלב היטב במראה הים הכחול הנשקף ממול.
ל"אוליב ליף", בניצוחו של השף המוביל צ'רלי פדידה, הסבנו בערב השנה האזרחית החדשה, כשהתפריט שהוצע לנו היה - על אפו וחמתו של סילבסטר הקדוש - מבחר של מנות קולינריות כשרות, המוגשות במסעדה הזו גם במרוצת השנה. מן המנות הראשונות נפל הפור על שקדי-עגל מטוגנים וניוקי ביתי, שהוקפצו עם ציר-עגל ועירית קצוצה. הייתה זו מנה בהחלט מלבבת, שהותירה בפינו טעם של עוד. בת הזוג הימרה על נתחים של פילה-בקר, מתובלים בכמון, מלח גס ושמן-זית, שהוגשו עם פלפלים קלויים וצ'יפס-שום. גם מנה זו הייתה כלבבה. לשני ה"פתיחים" צורפה גם פוקצ'ה טעימה, עם ממרחים של פסטו, חצילים ושום.
העדר תוספות
מן המנות העיקריות נפלה בחלקנו מנה הגונה של קבבוני-טלה על מקל-קינמון, עם מריחה של טחינת-חצילים על האש וסלט זעיר של פלפלים קלויים. בת הזוג בחרה בפילה בקר צרוב במחבת, שהוגש עם קרם-שורשים, בצלצלים מזוגגים ורוטב-פטריות פורצ'יני. שני סוגי הבשר היו, אומנם, טעימים לחיך, אבל חסרו, משום מה, תוספת בצידם, מה שהפך את הבשר לכוכב יחיד בצלחת. לשתי המנות התלוו קוקטייל אלכוהולי בטעם אגסים וסודה צוננת.
הקינוח שלי היה מרנג קריספי, במילוי קרם-פטיסייר ופירות מזוגגים בסירופ סוכר-חום, עם כדור של סורבה. מרקם המרנג היה נוקשה מדי והקרם חסר-טעם. גם הקינוח של בת הזג לא הרנין. היה זה מבחר מקרונים, שהוגשו עם סלט-פירות די תפל, נענע וזנגביל. אספרסו כפול היה ה"פיניטו" שהציל את המצב המביך.
על כל הכבודה לשניים שילמנו 450 שקל והוספנו תשר של 50 שקל לשירות אדיב וקשוב. את "אוליב ליף" זיכינו ב-7 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו.