גולדמן אינו נתפס לסטיגמות פוליטיות ולאומיות, ודאי שלא לגבי עצמו. "אני מהשמאל החילוני בעצמי", הוא מספר, "נולדתי בעיר ניו-יורק כמו רוב היהודים, היהדות שלי הייתה מוגבלת לסוג מסוים של טקסים.
"האמריקנים נתונים ללחץ עצום להיטמע ולהיות חלק מהמסה הכללית של האומה. הרעיון של הזדהות עם העם היהודי נתפס באמריקה כמו הזדהות אתנית. בקרב הדור הצעיר קיימת מבוכה כלפי התשוקה, האמביציה והאינטנסיביות הישראליות. יש פה שוני תרבותי גדול".
אפשר להשוות את מעמדם של יהודי ארה"ב לזה של יהודי גרמניה בסוף המאה ה-19. קיימים קווי דמיון לא מעטים.
"אתה צודק. אם יהודים אמריקנים 'זונים אחרי אלוהים אחרים', האל הזה הוא (עמנואל) קאנט; הרעיון של שלום עולמי והמחשבה שהרציונליזם יפתור את כל הבעיות. זו האידיאולוגיה השלטת. קאנט היה תחליף אֵל עבור יהודים גרמנים החל מהרמן כהן ואילך. למרות שרוב היהודים האמריקנים אינם יודעים מיהו קאנט, הם אימצו את דרך חשיבתו. זו הסיבה שכתבתי את הספר הזה".
גולדמן מקפיד לדבר על היחס בין האמונה הדתית לבין המשטר הפוליטי ועל ההבדל בין התרבות היהודית-נוצרית לזו המוסלמית. "הזכרנו את ההבדל בין חברה המבוססת על הברית (covenantal society) לכזו המבוססת על זהות קולקטיבית. הרעיון של ערך אינדיבידואלי לאדם באשר הוא אדם הוא יסוד ביהדות. הרעיון הבסיסי ביהדות הוא שהברית היא שותפות בין אלוהים ואדם; אלוהים מואיל להיות שותף עם האדם. לאדם יש תכונות אלוהיות שלמעשה הוא יכול לשנות את הטבע. רעיון הברית המשיך גם לנצרות", הוא אומר .
"הרעיון המוסלמי הופך את אלוהים נשגב לחלוטין, מרוחק לגמרי. האדם הוא כאן למטה. אלוהים הוא רב עוצמה באופן מוחלט ויכול באופן שרירותי להעביר ולשנות את חוקי הפיזיקה. אלוהים מחליט מה יקרה מרגע לרגע. אם אני יורה כדור והוא עובר בראש שלך, זה רצונו של אללה. אין לנו בחירה אישית אמיתית. האיסלאם אינו אוהב את הרעיון של חופש הפרט, הגדרה עצמית או יצירתיות של הפרט. זה כ-900 שנה האיסלאם אינו מחדש כמעט דבר במדע, באמנות, בספרות או מבחינה פוליטית. שלא כמו החברות היהודיות והנוצריות על כל פגמיהן".
מה זה אומר על האיסלאם?
"אין זה אומר שדמוקרטיה מוסלמית היא בלתי אפשרית, אבל מעולם לא ראינו דוגמה אמיתית לכך. טורקיה הייתה אמורה לשמש דוגמה אך מתברר שהיא לא. דמוקרטיה אינה מערכת קלה לשימור. דמוקרטיה פירושה: אני מצביע למישהו שאינני מכיר, לא חבר משפחה. האדם שבחרתי נוסע לעיר הבירה, מרחק מאות קילומטרים, ונושא ונותן עם אנשים אחרים שנבחרו בדרך דומה. קבוצת האנשים הזאת עשויה להגיע להחלטה שאני מתעב, אבל מכיוון שאני מאמין בתהליך, אהיה נאמן להחלטה.
"בחברה המוסלמית לעומת זאת, הזהות היא קודם כל שבטית. אף אחד לא סומך על אדם שאינו מכיר. אנשים מגדירים את האינטרסים שלהם במונחים של האינטרסים של הקבוצה שלהם. הרעיון של תהליך פוליטי וחקיקה הוא מופשט לחלוטין. קשה לזכות בסוג כזה של נאמנות. הרעיון של נתינת אמון בסוג הפשטה כזה דורש אמונה דתית או משהו הדומה לאמונה בכבוד ובמוסר של האדם. זה הרעיון המערבי".
איזו מדיניות אתה מציע לארה"ב ולמערב?
"זה לא תפקידנו לתקן את המדינות הללו, אלא להבטיח את עצמנו מפני ההשלכות של הירידה שלהן. קרא לזה מדיניות קרת מזג ואינטרסנטית, אם תרצה. המערב אינו מסוגל לתקן את המדינות הללו, כל עוד הן אוחזות באידיאולוגיה המובילה לנפילתן. משום כך, אנחנו צריכים לתגמל את חברינו ולהרתיע את אויבינו. עלינו להבהיר לאירנים שפיתוח נשק גרעיני יגרום להם נזק נורא. אני חושב שהיינו צריכים להשתמש בכוח צבאי כדי להפסיק את פיתוח הגרעין האירני".
איך תשכנע את האמריקני הממוצע שיש לו אינטרס לתמוך בישראל?
"הייתי שואל אותו כיצד ירגיש אם פצצה גרעינית אירנית תתפוצץ בעיר אמריקנית. אירן היא מדינת החסות העיקרית לטרור, כך שאם תשיג נשק גרעיני, גם הטרור עלול להשיג נשק כזה. ישראל היא בעלת הברית החשובה ביותר של ארה"ב במלחמה נגד הטרור. העובדה שלא היו לנו אירועי טרור המוני מאז 11 בספטמבר אינה אומרת שאנחנו בטוחים. האינטרסים הביטחוניים האמריקניים ממומשים באמצעות הקשרים האסטרטגיים עם ישראל".
מה יש לך לומר לישראלים, כמבקר?
"למרות הבעיות שלכם, על-פי אמות מידה רבות, אתם החברה המצליחה ביותר בעולם. אין ספק שמבחינה דמוגרפית, ישראל היא החברה המצליחה ביותר בעולם המפותח. במונחים של הישגים טכנולוגיים והישגים תרבותיים. ישראל צריכה לחשוב לעומק על מה שעושה אותה מוצלחת ולטפח את התכונות הללו. אל תתרגשו מהביקורת של העולם. היא נובעת מקנאה. היו גאים במה שהשגתם והיצמדו לזהות שלכם, שהיא מקור הישגיכם".