מה שמרציאנו לא ידע בעת שהוא התלהב מן הממצאים שהביאו לו העוקבים מטעמו, הוא שגם לרשויות ממלכתיות הממונות על ביטחון-המדינה יש עניין במה שקורה בדירת-המסתור, או שראש הממשלה, אישית, מדווח על מהלך המעקבים אחר אותה דירה.
זאת, בהיות אחד מן המבקרים שם, סגן-השר במשרדו, חשוד בהדלפה, שלא במתכוון, כנראה, של מידע חסוי. המעקב אחר סגן-השר לא היה קשור לתחומי התעניינותו במשחקי-מין ביזאריים, אם כי גם מן העובדה הזאת סלד ראש הממשלה, אלא בחשדות מסוג אחר לגמרי, ולכן המוסד המיוחד עדכן באורח שוטף את ראש הממשלה. מי שעמד בראשו הייתה לו גישה חופשית ללשכת ראש הממשלה.
במקביל, פנה גם המפכ"ל אל ראש הממשלה וסיפר לו על החשדות הכבדים שיש כלפי בכיר מאוד במערכת-המשפט. באותו שלב, המפכ"ל לא הזכיר שמות, אלא התייחס אל כל הפרשה מבלי לרדת לרזולוציה חדה מדי. המפכ"ל הבין שפגיעותו של השופט ירוחם רבינוביץ נובעת, בראש ובראשונה, ממעלליה של בתו. הגעתו של סנגורו של הרצל מרציאנו לאותה דירה העלתה חששות כבדים בליבו.
על הקשר של דני בן-אור לבתו של השופט רבינוביץ המפכ"ל עוד לא ידע.
הוא גם לא ידע, עדיין, שבתו של השופט רבינוביץ תישלח לארצות-הברית כחלק מן המאמץ של מרציאנו להיחלץ מן המלכודת שהוא טומן לו.
מרציאנו הבין רק בשלב שלאחר מעצרו, שהמעקב של שירותי-הביטחון אחר דירת-המסתור, מסיבות שהוא, כמובן, לא היה מודע להן, הוא זה גרם לכך שגם פעילותו-שלו מסביב לאותה דירת-מסתור תיחשף.
וזה מה שהמיט עליו, להערכתו, את הצרה הגדולה שאליה הוא נקלע. הוא לא לגמרי הבין איך הוא נקשר לסיפור שאותו חקרו גורמים רשמיים - אבל הוא בהחלט הבין שמשהו לא ממש טוב התרגש עליו; ואותו 'משהו' יכול גם לבלוע אותו.