צבא, ספרות ובצורת

א. שווים יותר ושווים עוד יותר באוליגרכיה הישראלית, שקוראת לעצמה דמוקרטיה, יש שוויון בפני החוק. כך, משפחת שרון, כמו גנרלים אחרים, מחזיקה בידיה נתחים רציניים מארכיון צה"ל. כפי שהם סיפחו לחוותם קרקעות לא-להם ואפילו שמורת טבע. מעניין מה היה קורה לו גנב חפ"ש אלפי מסמכים מסווגים מהצבא.

ב. ייעול צבאנו הגיע למסקנה, שכל אחד יודע אותה מזמן - יש בו (עשרות?) אלפי חיילים מיותרים. לפיכך, החליט את ההחלטה הנכונה: במקום לזרוק לבתיהם את חדלי-האישים, שמנהלים את מערכת כוח-האדם שלו - הוא ישחרר שחרור מוקדם את מי שאינם חיוניים. כלומר, הג'ובניקים שאין בהם כל תועלת (כולל הרבה מאוד בנים ובנות של מקורבים, שהסתדרו קל"ב) ישתחררו מוקדם יותר, ויוכלו לצאת להתמסטל בדרום אמריקה, או בגואה, עוד לפני חבריהם, שעושים שירות משמעותי. אכן, צבא מוסרי ביותר. ודרך אגב, לפי השמועות - זה יחול גם על שירות מילואים. כלומר, הפראיירים, שעושים שירות משמעותי, יוכו פעמיים.

ג. בטל קרבנו מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "פנייתו של סרן במילואים מוטי אשכנזי התקבלה בלשכת הרמטכ"ל ונענתה במישרין. מדיניות צה"ל היא שלא לדון בבקשות לבחינת הענקת עיטורים וצל"שים מן העבר, שכן חלוף הזמן מקשה על היכולת לבחון ולהמליץ על הענקתם". לדור שלא ידע את יוסף - מוטי אשכנזי מגדוד חי"ר 68 של החטיבה הירושלמית פיקד על מעוז בודפסט - היחיד מקו בר-לב האומלל, שהקים צבאנו ברוב גאונותו על גדת תעלת סואץ, שלא נפל במלחמת יום הכיפורים בידי המצרים. אחרי ארבעים שנה ניסה אשכנזי לקבל הכרה לחייליו, שעמדו בגבורה מול התקפות מצריות, ולא לעצמו, ונדחה. צבאנו אינו מעוניין לפתוח את תיבות פנדורה, הנקראות סיפורי הגבורה במלחמה - גם כיוון שרב בהם הכזב, וקצינים בכירים מעורבים בהם עד צווארם. בתגובתו לפניית אשכנזי, כתב רא"ל גנץ, כי אילו יינתן צל"ש ללוחמי המעוז, אזי יידרש צה"ל להעניק אין-ספור ציונים לשבח. הרמטכ"ל מציין במכתבו כי "מדיניות צה"ל היא שלא לדון בבקשות מן העבר שכן אין ביכולתנו לבחון נכוחה את הבקשה וכי אין בכוונתו להפלות בטיפול בפניות דומות שנעשו בעבור והשיבונו להן בשלילה". כלומר, בגלל שצבאנו זלזל עד כה בכבודם של חייליו, טוען הרמטכ"ל, הוא ידבק במסורתו לזלזל בלוחמיו. דרך אגב, צבאות אחרים שמחים לתקן טעויות כאלו. למשל, בארצות-הברית עושים כעת מאמץ לעטר גיבורים, שנשכחו במלחמת העולם הראשונה (לפני כמאה שנה), במלחמת העולם השנייה, במלחמת קוריאה ובמלחמות שאחריה. רק צבא, שאין לו גאווה מקצועית, פוחד מפתיחת תיקי העבר ומהוקרת לוחמיו.

ד. כתרנגולים בבני-אדם בלפור חקק הודיע לי בגאווה, כי שירו, "גלות", נכלל בבחינת הבגרות בספרות מועד קיץ 2013. קראתי שוב את שירו בהנאה רבה. אחר כך קראתי בשאלון (שתי יחידות) שיר של שמואל הנגיד, שיר של משה אבן עזרא, סיפור חסידי, סיפור של דבורה בארון, שיר של אורי צבי גרינברג, שיר של לאה גולדברג ושיר של רחל בצד יצירות מספרות זרה. התמוגגתי לנוכח העברית המעולה - עד שראיתי, שהשאלון נועד לבתי-ספר דתיים. תלמידים חילוניים יקראו את השירים כמו תרנגולים בבני-אדם, כיוון שמערכת החינוך הממלכתית מעקרת מהם כל זיקה למקורות. לפני כעשרים שנה כתבה הסוציולוגית חוה עציוני הלוי, כי נוצרות בארץ שתי חברות, ששפה אחת (לכאורה) מפרידה ביניהן. נזכרתי בדבריה, וחזרתי לקרוא שוב את השאלון. לשמחתי, אבי המנוח לימדני את העברית, שבה נכתבו היצירות.

ה. יובל נשיא האוניברסיטה של טקסס (UT) באוסטין, שבה למדתי, דאג ליידע אותי, שהשנה יחגוג הקולג' לתקשורת את יובל המאה לייסודו. זכיתי בכבוד להיות מיודע, כיוון שאני בין בוגרי הקולג'. ברשימת הבוגרים נמצאים כשלושים חתני פרס פוליצר, כמה פוליטיקאים והרבה ידוענים אמריקניים. הידוע מכולם (שדרך אגב, לא סיים את לימודיו בקולג') הנו העיתונאי הידוע וואלטר קרונקייט. כמו כל מוסד אוניברסיטאי אמריקני, עוסקים האוניברסיטה של טקסס באוסטין והקולג' לתקשורת בשיפור מתמיד ובאיסוף בלתי-פוסק של תרומות. בצד רצון להתעדכן בחדש אצל הבוגרים (אלוּמני), הוצע לי לחשוב ברצינות על תרומה לקולג'. למאמץ יש פירות: התרומות הרבות הצליחו להציב כבר לפני יותר משלושים שנה, את הקולג' באחד המקומות הראשונים ברשימת המוסדות להוראת תקשורת בארצות-הברית.

ו. בצורת מספרים, שלוי אשכול, שר האוצר, שמע שיש בצורת, ונחרד - עד ששמע שהבצורת בנגב ולא בארצות-הברית. לא רק אצלנו היה ינואר שחון במיוחד. אריזונה ודרום-מערב ארצות-הברית מוכים כעת בבצורת קשה, ארבע-עשרה שנה ברציפות, שמשפיעה לרעה על הנהר קולורדו, המשקה, למעשה, את כל דרום-מערב ארצות-הברית. יותר משליש משטח אריזונה לא ראו שום גשם השנה, אך הבצורת פוגעת גם בקליפורניה ובמדינות נוספות באזור. משנות השלושים הקימו בדרום-מערב ארצות-הברית מפעלי מים אדירים, שאוגרים מי-נגר ומי נהרות. אלה מפצים לכאורה על הבצורת, שמאיימת על החקלאות במדינות הללו. בנוסף, חוששים שהבצורת הממושכת תייקר את מחיר המים לתעשיה ולמגורים, ויבריח את התושבים מהאזור. נראה, כי האזור סובל מהבצורת הקשה ביותר במאה האחרונה - כתוצאה מהתחממות ומשינויי אקלים. ההתחממות גורמת לביקוש מוגבר למים, והרשויות באזור, בסיוע מטאורולוגים, מנסות לטכס עצה כיצד להתגבר על הבעיה. בוטנאים מאוניברסיטת אריזונה, שחוקרים טבעות עצים, מצביעים על העובדה, כי אין זו הבצורת הממושכת ביותר והקשה ביותר בתולדות אריזונה. ברשותם טבעות עצים מחמש מאות השנים האחרונות באריזונה ובניו מקסיקו, שנמצאת ממזרח לה. המחקר מצא, כי הבצורת באריזונה ובניו מקסיקו מושפעת מהעדר גשמים בחורף, אך גם מפגיעה במשטר רוחות המונסון, הפוקדות את האזור בקיץ, ומביאות עמן גשמים.