ורטה עכשיו, סבח עכשיו. ורטה בטוח, סבח בטוחה. את המנגינה הזו אי-אפשר להפסיק. אז נמשיך אותה. החבר'ה של ורטה והחבר'ה של סבח. שמאל, ימין שמאל, מסביב רק חול וחול. כי אם לא יהיה לנו ורטה, מנין תצמח לנו סבח? ואם לא תהיה סבח, מנין יצמח לנו ורטה?
נעיף את שניהם לתקשורת, נראה איך המריונטות הפוליטיות שלה יגיבו בשבשבת שלנו - ואז נחליט מה דעתנו שלנו. אם יש לנו דעה בכלל. ישחקו התקשורתנים לפנינו. החבר'ה, כל החבר'ה, רוצים דמוקרטיה עכשיו. רוצים לתפוס מישהו על משהו במילה ובעוד ברית מילה. אז בואו נשיר את השיר המטורף של הארץ, כמו שכתב יהושע סובול:
- בואו נשיר את השיר המטורף של הארץ
בואו נשיר את השיר הצהוב של החול,
יחפנים מתהלכים לאורכה ולרוחבה של הארץ
ועושים איתה אהבה, אנשים פורקי עול.
ועכשיו זהו כבר שיר מטורף אחר, משודרג וצועק, כמו שאנחנו אוהבים. ניתן בראש לכולם. כל אחד יקבל. אז בואו נשתולל קצת, עם פה ג'ורה או עם פניני לשון וחידודי דמוקרטיה. נעלה את הדגל, מלוא גרון, לראש התורן. נצדיע לאבירי
חופש הביטוי והשיסוי והגינוי והדיכוי. נצביע לאג'נדה, שתביא יותר חבר'ה לרחוב של התקשורת.
יהיה לנו יופי של אייטם בתקשורת. ההרים נוטפים עסיס. כל הגבעות מתמוגגות. נראה לכולם למי יש יותר גדול. למי יש חבר כנסת יותר גדול. תחי הדמוקרטיה הפטריוטית. תחי הפטריוטיות הדמוקרטית. אנחנו צודקים וחכמים ויפים ובעיקר קדושים. אנחנו נעשה שמח וכולם יקפצו לנו בתורם. הזכויות לאזרח והאזרח לזכויות. רולטה של דמוקרטיה דיגיטלית נעשה לחבר'ה. בגלים קצרים. יותר נשמע. פחות נעשה. אז מיהו הורטה של מחר? מיהי הסבח של מחר? מה זה חשוב, בעצם. אולי נציע להם להיות שופטים ביחד בדוקו-צה"ל. ורטה ידבר על המוסר, סבח תדבר על מוסר אחר ונצביע, אנחנו הצופים, באס.אם.אסים. אייל גולן, זה שכבר שר במחאה החברתית הקודמת, ישיר גם בגמר הזה לכבוד המנצח.
כולם יקבלו פרסים על-פי התקנון. מי שיגיע למקום הראשון וגם מי שיגיע למקום השני. מי שיגיע לגמר וגם לאחרון שלפני הגמר. דוקו-צה"ל במוסר, חבר'ה. בואו ננסה את זה. משהו חם וחדש, שעוד לא ניסינו בין מלחמה ושלום. משהו חדש בין זהבי לשפטל, בין ורטה לסבח.
קדימה חבר'ה. קצת אקשן. בואו נשיר שוב את השיר המטורף על הארץ. בואו קצת גם נזייף. מה נורא כל כך? אנחנו הרי לא זמרים מקצועיים. אנחנו העם, בסך-הכל. אנחנו ורטה וסבח, סבח וורטה. בואו נלך על זה, עד שיחליפו אותנו, בתקשורת. עד שנימאס עליהם. מחר. כשהצבא יפשוט מדיו ויעבור לדום. ואם עוד לא מחר ואם עוד לא מחר. אז מחרתיים.
-
תנו לי לשיר את השיר החולה, הקודח,
מאוהב וזרוק אמיתי בלי זהות וזכויות -
תנו לי לחזור בדרכים החולות אהבה לירח
שוב לחזור ללכת יחף על שברי זכוכיות.
