מפעם לפעם אנו נזכרים בבדואים, בעובדה שהם אזרחי ישראל (רובם אם לא כולם), בעובדה שמדינת ישראל עדיין לא פתרה את בעייתם-בעייתנו הקשורה בדיור, חינוך, תעסוקה ופיתוח אזור, בצורה מלאה והוגנת.
בדרך כלל קורה הדבר כאשר מתלקחת מהומה סביב הצעה או תוכנית לפתרון, שנתפרת בדרך לא נכונה, מתפרסמת בדרך לא נכונה ומופעלת בדרך לא נכונה. לאחרונה היה הדבר קשות בתוכנית פראוור-בגין וספיחיה. ההתלקחות סביב תוכנית זו נמשכים בגלים עולים ויורדים של מבול דיבורי סרק מצד גורמי ממשל כאלה ואחרים והתלהמות מלווה באיומים מהצד הבדואים.
באמצע נמצאים הקיביצרים - אלה שאינם תורמים דבר לפתרון אבל תורמים תרומה מכרעת לאי מציאת הסדר סביר. וכשקורה אירוע נוסף בשרשרת הסיזיפית של האירועים עד כה, דואגת התקשורת הקונסטרוקטיבית שלנו ללבות את הלהבות ולחדד עמדות, כי סערת רוחות היא גורם תורם מובהק לרייטינג.
במאמר של אייכנר, ""בדרך לשום מקום", (ידיעות, 17.2.14), תורם הכותב את תרומתו הסגולית לדיון השטחי בנושא, כאשר הוא קובע שגם לבדואים מגיע פתרון בעיות הדיור וההשכלה. אני מסכים שמגיע להם ולא רק משום שהם או חלקם ממלאים תפקידים קונסטרוקטיביים במדינה, ולא רק בגלל התרומות של הוריהם, ואפילו לא רק מפני שהם משרתים בצבא או במשטרה, אלא פשוט משום שהם אזרחי המדינה.
בעיות הדיור קודמות אפילו לבעיות ההשכלה, אולם בשני תנאים: א. הכל יבוצע כחוק. גם הכביש לכפרו של חלדי, חואלד, יהיה תואם תמ"א ארצית ותב"ע אזורית, יהיה תקני, בטיחותי ואיכותי. ב. הבדואים יזכרו שכאזרחים הם גם זכאים וגם מחויבים למדינה ולחוקיה. ולכן תוכניות המתאר לפתרון בעיות הדיור, הנגישות והתשתיות, לא תשקפנה רק או בעיקר את רצונם ואת המסורת השבטית שלהם מן המקומות מהם היגרו לכאן אבותיהם ועל פיהם חיו כאשר המדינה הייתה כמעט ריקה, והיוותה פלך שכוח-אל באימפריה עותומנית ענקית, אלא את הנורמות הממלכתיות, את היכולות ואת האילוצים האופייניים למדינת ישראל, ממדיה וכלל צרכיה.
התנאים הללו - זכויות אזרח ורצונות מזה, חובות אזרח ויכולות מזה, כשהם שלובים יחד בתוך רצון הדדי להגיע לפתרון מעשי ומהיר, הם תנאי הכרחי לפתרון. בסופו של דבר, אם לא יהיה פתרון מוסכם, תאלץ המדינה בתוקף אילוצים שונים לכפות פתרון, וברור שפתרון כזה יהיה פחות מוצלח.
יטיבו השלטונות הישראלים לעשות אם לא יחזרו עם הבדואים על השגיאות של הטיפול במגורשי חבל קטיף ברצועת עזה, ויעשו מאמץ מרוכז, כן ומזורז להגיע לסיכומים או הכרעות בסוגיה זו. כך או כך, הזמן הראוי לסיום הפרשה עבר כבר מזמן.