בשנים האחרונות מוקמים בישובים שונים בתי מגורים גבוהים ורבי קומות המכונים "חלומות", וביניהם "חלומות זיכרון" ו"חלומות כרכור" בישובים זכרון יעקב ופרדס חנה-כרכור.
מדובר בבנייה צפופה הגורמת למטרדים אותם לא ידעו התושבים לפניה, ובעיקר - גודש תחבורה ופקקים כל בוקר, מחסור בחנייה לרכב בכל שעות היום, וכן מפגע אורבני חזותי שלא תואם את הבנייה הרדודה (לרוב עד שתי קומות) הנהוגה מאז ומתמיד במושבות.
מי שחולם על מגורים בזכרון יעקב, לא מחפש דירה בבניין גבוה, אלא חולם על וילה בשטח ירוק. מי שמחפש דירה, לא חושב על פרדס חנה-כרכור או זכרון יעקב, אלא חושב על ערים בעלי סגנון בינוי אחר, כגון: חדרה, אשדוד, אשקלון או ערים בגוש דן.
חדרה מתאימה להכיל בניינים רבי קומות, ובמאמר מוסגר מועלית כאן הצעה כי שני הבניינים ברחוב נחל פרת 3 ו-3א' (שסימניהם - המרפסות של גינדי אשר התמוטטו) - ייהרסו ותחתיהם יוקם גורד שחקים. יישום רעיון זה או דומה לו, יניב רווחים לכל הנוגעים בדבר (כולל הקבלן והיזם שכשלו והעירייה שאישרה את הכישלון והנציחה אותו על-ידי הנפקת אישורי אכלוס אותם נאלצה לבטל כעבור שלושה חודשים בלבד עקב הנסיבות) - וגם יתאים לסביבה העירונית המובהקת והיוצאת דופן לטובה, בכך שיש בה שפע שטחי חניה והיא מייחלת ליוזמות שיהפכו אותה לעיר של ממש.
רק בדרך זו יישכחו המרפסות שקרסו, והסימנים (בבחינת או קין של התיקונים בבניינים אותם מנסים לשקם, כפוף לבדיקות שטרם נעשו) - פשוט לא יהיו.
בענייננו: בנייני החלומות נבנו במקומות הלא הנכונים, ומהווים נטע זר בסביבתם, תוך יצירת מטרד חנייה ותנועה, צפיפות אוכלוסין וכל הנובע מכך.
ברבות הימים, הדור הבא יבין זאת, ויימנע מלחדש את המגורים בהם, דבר שיגרום להזנחה ולאחזקה ירודה של הבניינים בגלל עליית גיל האוכלוסייה בהם, וכך ייהפכו בנייני החלומות ל"סלאמס" הבא, במצב בו היזמים - את הקופה כבר עשו, ופנו לפרויקטים אחרים, תוך תקווה (תקווה שלי) כי יהיו יותר מוצלחים ויתרמו לציבור תרומה חיובית, ללא שובל של עתיד ירוד ופגום כמו החלומות שיהפכו בקרוב לחלומות בלהות.