וכך יכול היה השר לשעבר, ח"כ
אריאל אטיאס, ש"ס, ללחוש: "לא חלמנו שנקבל פתרון כזה. אבל אנחנו שותקים. אסור לנו לדבר". וח"כ
משה גפני הצהיר בשיחה סגורה עם פעילי חסידות צאנז: דידן ניצח. "אנחנו מדברים על שש וחצי שנים שבהם לא ייגעו בלומדי התורה". סנקציות פליליות? - תהה גפני והוסיף: גם עכשיו, כשקיים חוק שירות ביטחון לכל, וריחף איום פלילי על בחורי הישיבות, אף אחד לא נכנס לכלא. אבל אסור לנו לשבח את ההישג. "אם יהיו כאן הרבה שבחים, הם עוד ירצו לשנות את החוק, עוד לפני שיגיע לחקיקה בכנסת".
באותו כינוס ביטא גפני את ניצחונו כששם ללעג את ח"כ
איילת שקד, למרות שנשכבה על הגדר למען האינטרסים החרדים: "יושבת קלוצית כזאת, שבא לי לקחת שולחן ולזרוק עליה". זו, מן הסתם, דרכו להביע תודה.
ואולם, חרדים מן השורה, ואולי גם רבנים שניזונים פוליטית באמצעות 'צינורות' מבוקרים, אינם מודעים לגודל ההישג. הם חיים מפי התישקורת החרדית, המהלכת אימים על הקורא. יתד נאמן זעק: "הרימו יד בתורת משה" (ואנחנו לתומנו חשבנו שמי שעובר על 'לא תעמוד על דם רעך', ואינו יוצא למלחמת מצווה להגנת ישראל מיד צר, והתנהלותו גובלת בחילול השם - הוא שמרים יד בתורת משה!); ביטאון הפלג הקנאי 'הפלס' התריע: "להיקהל ולעמוד על נפשנו"; ו'יום ליום' של ש"ס החרה אחרי האשכנזים: "לדראון עולם". קרס העולם, כביכול. כבתה השמש בצהריים.