שמחת הלב הקטנה

רשימת "עשירי העולם" של מגזין "פורבס" פורסמה אתמול, וכללה זינוק מרשים של איש העסקים והנדבן שלדון אדלסון, מממן ישראל היום, מהמקום ה-15 בעולם למקום השמיני ברשימה, עם הון המוערך ב-38 מיליארד דולר. במדור הכלכלי בעיתונו של אדלסון לא הייתה כל בעיה לדווח הבוקר על הרשימה תוך ציון שמו כאחד מעשרת עשירי העולם. בידיעות אחרונות, לעומת זאת, בוודאי הרהרו בסוגיה פעם או פעמיים לפני שהחליטו כיצד לפעול. מוסף "ממון" של ידיעות אחרונות פתר את הדילמה על-ידי דיווח על רשימת עשירי העולם של "פורבס" תוך התרכזות בעשירי ישראל. עופר פטרסבורג מקדיש את מרבית הידיעה שלו ל-18 הישראלים שנכללים השנה ברשימה. בין לבין הוא מזכיר בקצרה גם את אלה שמדורגים בראש הרשימה - אך עד למקום הרביעי בלבד. ידיעה ב"כלכליסט" (שרות כלכליסט) מדווחת על חמשת המקומות הראשונים בלבד. לזכות "כלכליסט" יצוין כי כך נהגו גם בשנים קודמות, כשאדלסון לא נכלל בעשירייה הפותחת, אך אם עסקי ההימורים באסיה ימשיכו לשגשג, ייאלצו כלי התקשורת מקבוצת ידיעות אחרונות להכריע עד היכן בדיוק מגיע החרם נגד מייסד העיתון המתחרה. לגנותו של ישראל היום יצוין כי בשנה שעברה, עת אדלסון לא נכלל בעשירייה הראשונה, הידיעה מאת חזי שטרנליכט התמקדה בישראלים שברשימה, תוך התייחסות רק לשלושת המקומות הראשונים בצמרת העולמית. כך נהג העיתון גם לפני שנתיים. עם הון בשווי בלתי-נתפס בשווי של 38 מיליארד דולר, עלות אחזקת עיתון בישראל לא אמורה לגרום לאדלסון למצמץ. כבעלים של עיתון יש לאדלסון ולרעייתו מרים את המותרות לעשות בו כרצונם. דוגמה: קוראי ישראל היום לומדים הבוקר, מידיעה פרי עטה של הכתבת לענייני בריאות מיטל יסעור בית-אור, כי פרופ' סיריל ליגום, מייסד המכון הגנטי באיכילוב, נפטר ביום ראשון בלילה בגין 81. מהידיעה עולה תמונה של אדם מרשים. מראשוני הגנטיקאים בישראל, אדם ישר, ציוני, רחב אופקים ותרבותי. יליד דרום אפריקה שעלה לישראל בשנות החמישים, שירת כרופא בצנחנים, ובעבודתו בבית החולים איכילוב היה רגיש וחביב לכל אדם באשר הוא, מהמנכ"ל ועד למנקה. איש אציל נפש, טוב לב ורופא מעולה. מדוע לפרסם ידיעה על מותו של גנטיקאי? "פרופ' ליגום היה מדריכי בעבודת הדוקטורט בבית הספר לרפואה", מצוטטת ד"ר מרים אדלסון בידיעה. "נסענו ביחד ברחבי הארץ לבדוק ילדים החולים במחלת עצמות נדירה. איש אציל נפש, טוב לב ורופא מעולה. למדתי ממנו את היחס האדיב והמכבד שנתן לחוליו הצעירים ולמשפחותיהם". פרופ' ליגום המנוח מקבל מד"ר אדלסון לא רק ידיעה בעמודי החדשות של העיתון שבבעלותה. מודעת אבל על פני מחצית עמוד 15 בעיתון, מאת מירי ושלדון אדלסון, מוקדשת לזכרו. זו אינה הפעם הראשונה שבעלי ישראל היום משתמשים בעיתון שלהם כדי להספיד כך חבר. גם לפני כחודשיים, עם מותה של מנהלת אגף הרפואה בבית-החולים אסותא לשעבר, פורסמה מודעת אבל בת מחצית העמוד ואחריה ידיעה חדשותית.

הבדל נוסף בלט בין הדיווח של ישראל היום על רשימת עשירי העולם לבין זה של "כלכליסט". בישראל היום מדווח על כספם של העשירים בלבד, ב"כלכליסט" מדווח על המגמה. "המיליארדרים בעולם הגדילו את הונם ב-18% בשנה", היא הכותרת (הדי מדהימה יש להודות) של הידיעה בעיתון מבית ידיעות אחרונות. בצמוד לידיעה על ההון הגדול והגדל של מיעוט מובחר, מוקדש עמוד ב"כלכליסט" למדורו של אורי פסובסקי "פסובסקי בחזית - הרעיונות החדשים של העולם הכלכלי". הפעם הנושא הוא סדרת מחקרים שפרסמה לאחרונה קרן המטבע הבינלאומית, מהם עולה כי מדינות שוויוניות יותר הן בעלות צמיחה כלכלית גדולה יותר. "זו תהיה טעות להתמקד בצמיחה ולהניח שאי-השוויון ידאג לעצמו", מצטט פסובסקי ממסקנות המחקר, "ולא רק מפני שאי-השוויון עשוי להיות בלתי רצוי מבחינה אתית, אלא גם מפני שהצמיחה שתתקבל תהיה נמוכה ולא בת-קיימא". זאת ועוד, לפי המחקר שערך ג'ונתן אוסטרי, סגנו של הכלכלן הראשי בקרן, אין למהלכים ממשלתיים למען חלוקה מחדש של ההון באופן שוויוני יותר (מסים) השפעה על רמת הצמיחה, למעט במקרים קיצוניים ביותר. הכותרת הראשית של "כלכליסט" מוקדשת גם הבוקר לקושי של ישראלים לרכוש דירה. על סמך נתונים שנאספו במשרד האוצר מדווח העיתון כי יש צורך ב-129 משכורות לרכישת דירה ראשונה, 44% יותר מאשר לפני עשור. "משמעות המספרים היא אחת: זוגות צעירים שרוכשים היום דירות משעבדים את עצמם להחזר המשכנתה לתקופה ארוכה בהרבה מאשר זוגות צעירים שעשו זאת בעבר", כותב שאול אמסטרדמסקי. "ומאחר שבהלוואות לטווח ארוך כל שינוי של שבריר אחוז למעלה או למטה בריבית או באינפלציה משפיע על ההחזר החודשי במידה ניכרת, הרי שזוגות צעירים היום חושפים את עצמם לסיכונים משמעותיים בהרבה מאשר בעבר". "בנק ישראל: הפריפריה ננטשת, פערי השכר מול המרכז גדלים", נכתב בכותרת הראשית של "דה מרקר" הבוקר. הילה ויסברג וליאור דטל מדווחים בהרחבה בכפולה הפותחת על ממצאי ניתוח שערך הבנק.

"אוקראינה מגייסת את האוליגרכים להגנת המזרח", נכתב בהארץ מעל ידיעה מתורגמת מאת סטיבן ארלנגר מה"ניו-יורק טיימס". לפי הדיווח, הממשלה הזמנית באוקראינה מינתה שני מיליארדרים למושלי מחוז, והודיעה כי בכוונתה למנות מיליארדרים נוספים למשרות מושלים במחוזות המזרחיים, המאוימים על-ידי רוסיה. "היוזמה למנות מיליארדרים כמושלי מחוז מעידה על כך שקייב מכירה בכך שהאוליגרכים האוקראינים הם האליטה התעשייתית והעסקית של המדינה, ושהם בעלי כוח והשפעה רבים על אלפי פועלים במזרח", מוסבר. "אוקראינה מנופפת בפיסת נייר: 'הבטחתם שתבואו להגן עלינו'", קראה אתמול כותרת בשער ישראל היום. הכותרת הראשית לבוקר זה בעיתון, ציטוט מפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, קוראת: "רוצים שלום, לא פיסת-נייר". האם קרא נתניהו את גיליון ישראל היום בדרכו לפגישה עם נשיא ארה"ב ברק אובמה ושאב ממנו השראה? או שמא במערכת העיתון התקבלה מבעוד מועד התחזית כי נתניהו צפוי להשתמש בביטוי זה בשיחתו עם נשיא ארה"ב ועל כן הבליטו אותו אתמול בשער? כך או כך, במשוואה שעורכים נתניהו וישראל היום בין הקונפליקט האוקראיני-רוסי לישראלי-פלשתיני התהפכו היוצרות. האימפריה המזרח-תיכונית בעלת הנשק המתקדם והעצמה הצבאית הגדולה ביותר באזור, המדינה השולטת כיובל שנים בשטחים שבהם חיים הפלשתינים בגדה המערבית, נכנסת לנעלי אוקראינה, המדינה שחיילי המעצמה השכנה פלשו אליה וכבשו חלקים ממנה וגם לו רצתה בכך לא הייתה יכולה להשיב מלחמה שערה. "הטרגדיה בסיפור שלנו היא שהמערב, הטובים, בעלי הברית שלנו - הם דווקא אלה שחיים בסרט", כותב בועז ביסמוט בישראל היום. "דווקא פוטין הוא שחי במציאות האמיתית של עולמנו, שבה חיים גם מנהיגי סין, אסד, חמינאי וקים ג'ונג און". בהמשך מזכיר ביסמוט מאמר מערכת ביקורתי שראה אתמול אור ב"וושינגטון פוסט". במעריב מתפרסם תרגום המאמר במלואו, חלק נכבד ממנו על עמוד השער. "במשך חמש שנים הנשיא אובמה מנהל מדיניות חוץ המבוססת יותר על האופן שבו הוא חושב שהעולם צריך להתנהל מאשר על המציאות", נכתב במשפט הפתיחה. בהארץ כותב אנשיל פפר, שליח העיתון לאוקראינה, על מצוקת היהודים במדינה על-רקע השינויים הגדולים ועליית האנטישמיות. במעריב מתפרסמת כתבה מתורגמת מאת כתב ה"טיימס" בן הויל על מצוקה דומה, שבה נתונים באוקראינה הטטארים.

"רוזן לא מתלהב מהסכם עד המדינה", מכריזה כותרת מעל טור פרשנות מאת יובל יועז שפורסם אמש ב"גלובס", בעקבות הודעתו של השופט דוד רוזן כי הכרעת הדין במשפט הולילנד תינתן בסוף חודש זה. יועז מדגיש כי הודעת השופט משמעה למעשה סיום שלב הסיכומים במשפט הולילנד. "שלב תום ההליכים והמתנה לפסק הדין מציב משוכה פרוצדורלית גבוהה עוד יותר על האפשרות החריגה לאפשר עדות חדשה של עדה שכבר העידה במשפט", הוא כותב. "זו אינדיקציה נוספת לחוסר ההתלהבות של בית המשפט מפתיחת עדותה של זקן". בידיעות אחרונות, שמלכתחילה פקפק באפשרות שזקן תהפוך לעדת מדינה ותעיד נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט (בבחינת נבואה שהלוואי ותגשים את עצמה), מדווחת הבוקר טובה צימוקי כי הפרקליטות הבהירה לזקן שראשית לכל עליה להעיד במשטרה. רק אחר כך, ובהתאם למידע שתמסור, יוחלט האם לחתום עמה על הסדר טיעון. "כפי שזה נראה כרגע", היא כותבת, "הדרך להסדר עוד ארוכה". בהארץ מדווחת רויטל חובל כי המשא-ומתן בין הפרקליטות לנציגי זקן דווקא מתקדם. "שני הצדדים שמרו על פרופיל תקשורתי נמוך בנוגע למשא-ומתן, אך בשניהם הייתה אופטימיות לגבי חתימת ההסדר", נכתב. בישראל היום מדווחים צבי הראל ויורי ילון על טקסט שפרסמה אתמול זקן בחשבון הפייסבוק שלה, בו כתבה "בימים האחרונים ליבי נשבר ושמחת הלב הקטנה שעוד נותרה בי, גם היא כמעט כבתה". כתבי העיתון מדווחים כי "כ-500 מחבריה חיזקו אותה בלייק תומך".

בשבוע שעבר פורסם בלב עמודי החדשות של "גלובס" מאמר מעורר חשד, ספק טור עיתונאי ספק פרסום קנוי, שפיאר ושיבח את התעשיות הכימיות בישראל. המאמר נכתב על-ידי אחד מחברי המועצה המקומית-תעשייתית נאות-חובב. כמה ימים קודם לכן פורסם מאמר מאת מנכ"ל המועצה המקומית נאות-חובב. כמה ימים לפני כן התפרסם טור מאת ראש המועצה. שלשום, במוסף הנדל"ן של "גלובס", הוקדש עמוד שלם לכתבה מאת עמירם ברקת על מועצת נאות-חובב. ברקת שוחח עם ראש המועצה, וגם עם המנכ"ל. אתמול הגיע גיליון "גלובס" כשהוא עטוף במודעה לכנס נדל"ן שמקיים העיתון. בין המשתתפים באחד המושבים - ראש המועצה נאות-חובב. בין נותני החסות לכנס, מועצת נאות-חובב.

שלשום פרסם שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט" רשימה במסגרת מיזם "דיור עכשיו" של העיתון, המוקדש לקושי של צעירים בישראל לרכוש דירה. "מחירי הדירות הנוכחיים אינם מהווים רק בעיה עכשווית, אלא גם יוצרים בעיה בין־דורית - בעיה של העמקת פערים בין מי שיש להם הון לבין מי שאין להם, ועכשיו גם קטנים הסיכויים שיהיה להם מתישהו בעתיד", כתב והוסיף:

• "נתונים מסמרי שיער של משרד האוצר נותנים טעימה ראשונה מסוגה לגודל הפער הזה. בסקירה שפרסם האוצר באמצע חודש דצמבר על הרבעון השלישי של 2013 חלף מתחת לרדאר התקשורתי הסיפור הבא: למישהו שם באוצר נמאס לבדוק רק מה מספר המשכורות הדרוש לקניית דירה, מתוך הבנה שהמספר הזה לא מספר את הסיפור במלואו. לכן החליטו באוצר לבדוק [...] משהו אחר - כמה משכורות צריך בשביל לקנות דירה בתל אביב, או בשביל לקחת משכנתה לקנות דירה בעיר, כשמכניסים פנימה את השכר של הזוג הצעיר, אבל גם את השכר של ההורים שעוזרים לזוג לקנות דירה".

לפי אמסטרדמסקי, התוצאות שהתקבלו היו "מהממות" וכללו בין היתר "גידול של 77% בקושי של זוגות צעירים שההורים שלהם לא עשירים במיוחד לקנות דירה, לבין גידול של 10% בלבד בקושי של זוגות צעירים עם הורים עשירים לקנות דירה". אכן ממצאים מאירי עיניים, אולם מה שעבר מתחת לרדאר של אמסטרדמסקי בחודש דצמבר האחרון דווקא נקלט ברדאר של אלי ציפורי, סגן עורך "גלובס". ימים בודדים לאחר פרסום דוח האוצר על הרבעון השלישי בשוק הנדל"ן כתב ציפורי בכפולה הפותחת בגיליון סוף השבוע של "גלובס" בדיוק על אותם הנתונים שהיממו את אמסטרדמסקי -

• "האוצר בדק את רמת המינוף של זוגות צעירים שרכשו דירה בתל אביב בהשוואה בין 2013 ל-2009 וגילה שונות גבוהה מאוד (כאומד למינוף נלקח היחס בין מחיר הדירה לשכר למשק הבית בתוספת שכר ההורה, בהנחה די טבעית שההורים מהווים פקטור מרכזי מאוד ברכישת דירה של זוגות צעירים).
  בעוד שבקרב הזוגות המבוססים (בעלי שכר ממוצע של 31 אלף שקל ברוטו למשק בית) שרכשו דירה בת"א ברבעון השלישי של 2013 רמת המינוף הייתה דומה לזו של קבוצת האוכלוסייה המקבילה שרכשה דירה בת"א ב-2009 עם תחילת עליית המחירים החדה בשוק הדיור (יחס של 31 אז לעומת יחס של 34 היום), בקרב בעלי רמות השכר הנמוכות יותר (שכר של 11,400 ברוטו למשק בית), הגידול ברמת המינוף היה חד מאוד, מ-31 ל-55, גידול של 77% במספר חודשי העבודה הנדרשים לדירה".

אפילו האינפוגרפיקה הנלווית לכתבה ב"כלכליסט" הדגישה את אותן הנקודות שבטבלה שפורסמה ב"גלובס" לפני שלושה חודשים.

"לשום מדינה אין רקורד נקי יותר של התנהגות צבאית מוסרית מישראל", כותב איזי ליבלר במדור הדעות של ישראל היום. "על רצפת הקומה השנייה בתערוכה בתל אביב פזורים 84 בקבוקים חתומים בשעווה אדומה. זו העבודה 'Review', שבמסגרתה ביקש ינקובסקי מעיתונאי אמנות מרחבי העולם לכתוב בכתב יד סקירה על יצירתו, להטמין את הנייר בבקבוק לפי בחירתם ולשלוח אליו", כותבת גליה יהב במוסף "גלריה" של הארץ, ברשימה המוקדשת לתערוכת האמן הגרמני כריסטיאן ינקובסקי. "'הטקסטים הביקורתיים הופכים למכתבים אבודים ללא נמען', כותב האוצר, 'מנוטרלים מהפוטנציאל המקורי שלהם כנוקטי עמדה וקובעי טעם', כך שהם הופכים למיצב חזותי של אנטי־טקסט, מדיום שחסר מסר, מעין תקנון הופכי לאמירה הידועה של מרשל מקלוהן'".

נכון לרגע כתיבת שורות אלו המהדורה האלקטרונית של מעריב שבקה חיים וחדלה להתעדכן.