עבודה סוציאלית נתפסת אצל מרבית הציבור כמקצוע של תמיכה בחלשים ובאלו הנמצאים בשולי החברה: הסובלים ממחלות נפש או פיגור שיכלי, נרקומנים ומכורים אחרים, אסירים, נערות על סף הידרדרות לזנות, נכים, ניצולי שואה וקשישים.
רובנו איננו מודעים כלל לאפשרות שעובדים סוציאליים עלולים לפלוש לחייו של כל אדם מהשורה. מתברר כי חלק גדול מאוד של ילדי גירושין, מועבר להחלטות ולהמלצות של פקידי סעד, או בשמם הנכון יותר - עובדים סוציאלים לסדרי דין, וכידוע אחד מבין כל שלושה או ארבעה זוגות, צפוי להתגרש.
מי שסבור שהדיון המשפטי בנושא ילדים מתנהל כמו "פרקליטי אל-איי", חי באשליות: מחקרים מראים כי החלטות בית המשפט מוכתבות כמעט באופן אוטומטי על-ידי התסקירים שכותבות פקידות הסעד. המקרים שבהם בתי המשפט אינם מיישמים את המלצות פקידות הסעד הם בגדר החריג.
בתי המשפט העמוסים מניחים שהתסקירים נכתבו לאחר בדיקה ומחשבה יסודית. אבל הנתונים והמחקרים מורים שמערך פקידי הסעד עמוס לא פחות, וכי בדיקת המשפחות רחוקה מלהיות יסודית, מקצועית ומאוזנת.
פקידות הסעד מהירות ללחוץ על ההדק גם כשמדובר באבות נורמטיביים - אזרחים מן השורה והורים מסורים: הן מרבות לשלוח אבות לפגוש את ילדיהם במרכזי קשר בפיקוח, או להגביל באופן קשה אחר את הקשר של האבות עם ילדיהם. משרד הרווחה מנסה אומנם לפזר נתונים על המלצה למשמורת אב במקרים רבים, אולם בדיון שניהלתי בפני ועדת סילמן, התברר שלא כך הדבר.
לא זו בלבד שפקידות הסעד נוטות להמליץ כנגד אבות, מתברר גם שבמקרים רבים מאוד גם ספקטרום עצום של החלטות מועבר על-ידי בית המשפט לשיקולן הבלעדי. אין פלא על כן שרשת האינטרנט מלאה בתלונות של אבות על הטיה מגדרית כנגדם של פקידות הסעד.
התלונות הללו ספוגות לעיתים במילים קשות ובביטויים לא ראויים שמוטב היה שלא יעשה בהם שימוש. אך הן מבטאות את התחושה של אבות רבים כי פקידות הסעד מוטות נגדם באופן מובהק. ואכן, מחקרים דקדקניים גילו שישנה הטיה מגדרית ברורה כנגד אבות וגברים אצל עובדות סוציאליות בכלל ואצל פקידות סעד בפרט. שיטת הבדיקה אגב הייתה פשוטה: הצגת סיפור מעשה זהה, פעם כאשר הורה א' מוצג כאבא, והורה ב' מוצג כאמא, ופעם בחילוף התפקידים. הההטיה נגלתה לעין מכך שבאותו סיפור מעשה בדיוק, ההמלצות נטו לטובת ההורה שהוצג כאימא.
על-רקע העימות הקשה הזה בין האבות ובין פקידות הסעד הקים שר הרווחה, ועדה בראשות יוסי סילמן, מנכ"ל המשרד. הוועדה פירסמה בימים אלו את מסקנותיה אשר מאוששות במידה רבה את הטענות של האבות, וממליצה למתן את הכוח הרב שניתן בידי פקידות הסעד. יש לקוות כי הדבר יעשה עם הרחבת ההכשרה, יצירת מערך של ביקורת על תפקודן, וחינוך חסר פשרות נגד אפליה בני אדם בהתבסס על מינם!