העומס בבתי המשפט והרצון להילחם כמעט בכל מחיר במלאי התיקים, חוסר הוודאות המשפטית המתאפיינת באמירה "אתה יודע כיצד אתה נכנס לבית משפט אבל אין לדעת איך תצא ממנו", ואולי גם חוסר רצון של השופטים מלהגיע להכרעות שיפוטיות אשר ייתכן שתעמודנה לביקורת שיפוטית של ערכאות גבוהות יותר - כל אלה מביאים את כל השחקנים במגרש המשפטי לעבר הריצה אל הפשרה והגישור.
מהרגע שאתה פוגש את ההליך המשפטי, אתה מוזמן קודם כל לפגישת מהו"ת על-מנת לבחון אפשרות לגישור, במידה וזה לא צלח, אתה מגיע לקדם המשפט שבו השופט מפעיל לחצים ואיומים מרומזים על-מנת לשכנע אותך להתפשר. אם שרדת את קדם המשפט לא הסתיימו הלחצים. בכל דיון במהלך ההליך ועד לשלבים הסופיים שלו, ימשיך השופט ועורך הדין לא להרפות בניסיונם לשכנע להגיע לתוצאת "הקסם שהיא "פשרה".
אל הלחץ של השופטים מצטרף גם הלחץ של עורכי הדין, הנובע מחוסר הוודאות המשפטית בהכרעות השיפוטיות וברצון להגיע לשכר טירחה אופטימאלי בין אם זה ביחס עלות תועלת של הזמן מול שכר הטרחה ובין אם זה מתוך רצון לקבל סכום ודאי על חוסר הודאות בהמשך ההליך כאשר שכר הטרחה נקבע על סמך תוצאות.
כל אלו מסבירים את האחוז הנמוך יחסית של הליכים משפטיים שמגיעים להכרעה בפסק דין בבתי המשפט.
מצב זה מעודד את הצד הנתבע, המפר והלא מקיים ואת הנתבעים בתביעות נזיקין מצד אחד, לא לעמוד בחיובם וכן גם את הצד התובע, לתבוע סכומים ואו סעדים אחרים חסרי פרופורציות. וזאת מתוך הנחה כי בכל מקרה זה משתלם כי כל צד ירוויח משהו מהתנהגותו זו.
כל אלה גורמים לתוצאה הפוכה למטרות המצופות מדוקטורינת הפשרה בכל מחיר, במקום צמצום הליכים וחיסול מלאי תיקים התוצאה היא ריבוי הליכים משפטיים הן מכיוון שהצד המפר לא ממש חושש להפר והן כי הצד התובע לא חושש לתבוע גם אם מדובר בתביעות סרק.
בתי המשפט בוחרים לברוח מהכרעות שיפוטיות ומתפקידם להכריע במחלוקות. והופכים להיות מגשרי על. רוב הדיונים הופכים להיות דיוני פרוצדורה שבסופם הצדדים נכנעים ללחצים ומגיעים לפשרה.
דוקטרינת הפשרה מרחיקה את הליך המשפטי מהדיספלינה המשפטית והופכת אותו להליך המתקרב יותר להיות הליך עסקי. באימוץ דוקטרינה זו החתירה לצדק ולהגיע לאמת הופכת להיות מס שפתיים. דוקטרינה זו מעניקה יתרון לצד המוכשר יותר בניהול מו"מ ולצד שהתברך יותר בעצבי ברזל ואשר יכול לעמוד מול מכבש הלחצים המופעל עליו. בתי המשפט שאמורים לתת סעד משפטי על-ידי יישום כלים משפטיים למימוש החוק, תוך ניצול היכולת והמיומנות שרכשו לצורך כך מזניחים את התפקיד המרכזי הזה שלהם.