נלחמים על השידור הציבורי!

בימים אלו נלחם השידור הציבורי בארץ על חייו. שרי האוצר והתקשורת רוצים לסגור אותו, רוצים להכריז על מותו בטרם עת. כל מי ששׂכל בקדקודו חייב להתקומם נגד החלטה מסוכנת והזויה זו. במה דברים אמורים? המאבק על רשות השידור הוא למעשה מאבק על הדמוקרטיה שגם כך שברירית בישראל. מי שלא מבין את זה לא מבין דמוקרטיה מהי. במדינה דמוקרטית מתוקנת לא סוגרים ערוצי תקשורת, בוודאי לא ערוצי תקשורת ציבוריים. במדינה דמוקרטית מתוקנת לא סותמים פיות ולא משתיקים דעות גם אם הן דעות של המיעוט. במדינה דמוקרטית מתוקנת מתחשבים גם במיעוט ולא רומסים אותו ברגליים גסות! אגרה? על מה? רוב הציבור מתנגד למס הזה, לאגרה. הם טוענים שהם לא צופים בערוץ הראשון אז למה לממן אותו? משום כך נדמה שרוב הציבור תומך בסגירת רשות השידור. זו תשובתי להם: ראשית, יש להבדיל בין החובה לשלם אגרת טלוויזיה לבין סגירה מוחלטת של רשות השידור. אלו שני דברים שונים ואינם קשורים זה בזה. אפשר לדון ולהתווכח על הצורך בתשלום האגרה, אבל למה לסגור בתוך כך את רשות השידור? מה הקשר? רוצה לומר: אפשר אולי לבטל את האגרה אבל לא לבטל את רשות השידור. הכול מתרעמים על האגרה ה"מיותרת" לכאורה שהם נאלצים לשלם גם אם אינם צופים בערוץ הראשון. אלא מה? שהם שוכחים שהם משלמים עוד הרבה מיסים מיותרים בסכומים גבוהים בהרבה ולא מקבלים תמורתם דבר. הציבור מממן, למשל, את שלוש הווילות של ראש הממשלה, הציבור מממן את מוסד הנשיאות ואת נשיא המדינה ועוד ועוד. ושם, בניגוד לאגרה, מדובר בסכומי עתק שהציבור משלם ולא רואה תמורה לתשלומיו. עניין נוסף: רוב הצופים משלמים הון לשנה לחברות הכבלים והלווין, ואיש לא פוצה פה ומצפצף. האם מי שמממן את חברות הכבלים והלווין צופה בכל הערוצים שהן מציעות לו? ודאי שלא, ועדיין הוא מוכן לשלם סכומים גבוהים מאוד לשנה לאותן חברות. אז למה לכל זה כן ולרשות השידור לא? מניין השנאה התהומית הזאת?

ערוצים מסחריים נגד ערוץ ציבורי

גם ערוץ 10 נקלע לקשיים בזמנו, וגם אותו איימו לסגור. אלא שאז קמה סערה גדולה בישראל: לא סוגרים ערוצי טלוויזיה, צריך להציל את ערוץ 10. ואמנם, ברגע האחרון נמצא הפתרון והחרב הוסרה מעל צווארו של הערוץ. ואני שואל: מניין הצביעות המתחסדת הזאת? מדוע כשביקשו לסגור ערוץ מיותר למדיי, שלא תורם דבר וחצי דבר לתרבות בישראל וכולו מלא תוכניות ריאליטי עלובות ורדודות - קמה זעקה גדולה להצלתו, וכשמדובר ברשות השידור - ערוץ ציבורי, הערוץ היחיד שעוד שומר על איכות, על רמה ועל עברית תקנית (!) - הכול ששים אלי קרב וקוראים לבטלו? אתם הצופים עד כדי כך רדודים שאתם מעדיפים ריאליטי זנותי, רכילותי ומיותר על פני איכות, תרבות ועברית טובה? אז נכון, יש בעיות ברשות השידור, הניהול כושל והגירעון גדול. אבל אלפיים העובדים ברשות השידור אינם אשמים בכך, רובם ככולם עובדים מקצוענים, מסורים, מעולים ונותנים את הנשמה. הם לא צריכים לסבול בגלל הנהלה כושלת. לא סוגרים ערוץ תקשורת ציבורי בגלל ניהול כושל! מארגנים אותו מחדש, משקמים אותו, מנתקים אותו מיחסי הון-שלטון ומהפוליטיקה אבל לא סוגרים! זאת ועוד: רשות השידור וקול ישראל הם הגוף הראשון שהתחיל לשדר רדיו וטלוויזיה, הגוף הראשון שלימד אותנו מהו רדיו ומהי טלוויזיה. מהגוף הזה יצאו מנחים, שדרנים, קריינים ומגישים משובחים, הרבה מהם משדרים בערוץ 2 ובתחנות הרדיו. למעשה, שר האוצר יאיר לפיד החל את דרכו הטלוויזיונית בערוץ הראשון, ועכשיו הוא פועל לסגירתו. כפיות טובה וחוצפה! אתם באמת רוצים לסגור את השער על הערוץ שכולנו גדלנו עליו והתחנכנו על ברכיו? יש לכם מצפון לעשות זאת? זו תהיה בכייה לדורות. מבטיחים לנו שיסגרו ויקימו רשות חדשה. מה אתם אומרים? באמת? אנחנו לא תמימים ולא נולדנו אתמול, ואנחנו יודעים שלסגור מאוד קל, להקים מחדש - זה כבר סיפור אחר. רוב הסיכויים שאם יסגרו לא יקימו מחדש, וגם אם כן זה יימשך שנים. לסיום, נימה אישית: אני מודה ומתוודה: אני צופה בערוץ הראשון ובחינוכית. אני גאה להיות צופה של הערוץ הראשון והחינוכית. אלו הם שני הערוצים היחידים שלא מזלזלים בי כצופה, לא משפילים ולא פוגעים, הערוצים היחידים שאיכות חשובה להם, עברית חשובה להם והאהבה למקצוע זורמת בדמם! אלו הם הערוצים היחידים שאפשר ללמוד מהם, להשכיל ולא סתם לבזבז את הזמן על רכילויות וריאליטי זנותי. אלו הם הערוצים היחידים שעדיין מחנכים ולא מספקים רק בידור זול להמונים, אלו הם הערוצים היחידים שערכים ואיכות אינן מילים גסות בעבורם. בקיצור, כל מה שחשוב לי כצופה חשוב גם להם באותה מידה. כך שאם חלילה יסגרו את רשות השידור ואת החינוכית הנהדרת, תהיה זו אבדה אישית בעבורי, אסון אישי ופרטי. אם חלילה יסגרו, אפשר יהיה להוציא את הטלוויזיה מהבית כי לא יהיה לי עוד במה לצפות. אל תיגעו לי בערוץ הראשון ובחינוכית! _____________________________________________ השידור הציבורי נלחם על חייו ויוצא לשתי הפגנות: 1. עצרת חרום למען השידור הציבורי 2. הפגנה מול הכנסת מי שהשידור הציבורי חשוב לו מוזמן להפגין בהמוניו.