אין ישראלי שלא מכיר את מפעל החסד הגדול "
יד שרה". ישראלי אמרנו, ולאו-דווקא יהודי, שכן את האימפריה הגדולה הכוללת למעלה ממאה סניפים שאותה הקים בעשר אצבעותיו הרב
אורי לופוליאנסקי, מכירים משכונת סילוואן שבמזרח ירושלים ועד למג'דל שאמס הגובלת בסוריה.
גם כיום, כשגימיק הגמ"חים צובר תאוצה ובכל בית שלישי יש גמ"ח אופטיקה וגמ"ח ילדים אבודים, עדיין נראית יד שרה כאימפריה של ממש. שוו לעצמכם אם כן, מהי יד שרה של לפני עשור ולפני חצי יובל.
לא רק בני אנוש, גם בתי חולים ממשלתיים מנוהלים תקציבית על-פי המכשור הקיים ביד שרה. בתי חולים שולחים לביתם באופן רשמי חולים התלויים באמצעים טכנולוגיים, על-פי המלאי הקיים במחסני יד שרה. יודעת אם ויודע סב, כי אין טעם לרכוש כלל מכשיר רפואי כזה או אחר כשהשימוש בו הינו ארעי. בדיוק לשם כך הוקם יד שרה, לצורך אותם אנשים מן השורה הנזקקים לציוד רפואי שאינו נגיש. בטח ובטח שלא לצורך פרנסתו העתידית של אורי לופוליאנסקי.
כתושב ירושלים, מזדמן לי לעבור לא פעם ולא פעמים בכביש בגין בואכה בית וגן. מגדלי
הולילנד המפוארים המתנשאים לראש והנצפים כבר ממורדותיה של גילה, היו נראים בעיני תמיד כגולת הכותרת של הקדמה וכפאר היצירה הישראלית. ארבעה בנייני ענק הבנויים כמקשה אחת עם גשרי אמן המחברים בין בניין למשנהו, הינם בהחלט יצירה אדריכלית יוצאת דופן. בכל מבט ומבט הייתי מסתפק שמא מחויב אני באיזו שהיא ברכה הנאמרת על יצירות אומנות.
כל זאת עד לפני כחמש שנים, אז התפוצצה ברעש גדול פרשת הולילנד. כותרות העיתונים על "בנייה מפלצתית תמורת שוחד" גרמו לי אט אט לזרום עם הסחף, ולסלוד, ממש כך, מהאבנים הגסות החותכות את נופיה של ירושלים. ושלא יובן לא נכון, אינני הפכפך (פורמלית) ואינני משנה את דעותי אחת לשבוע. אך המילים והמילים והמילים שנאמרו באותם ימים, הם אלו שהחדירו למוחי את העובדה שכנראה "מבין גדול באומנות" אני לא...
את בניין יד שרה המפורסם בבירה אתם מכירים? מול בית החולים שערי צדק ממוקם לו המבנה הראשי של אגודת החסד. משם בין תחנת רכבת קלה, לבין עומסי תנועה של בוקר, יוצאים מדי יום מאות אנשים כשבידם מכשיר רפואי כזה או אחר הניתן להם חינם וללא תמורה. סתם כך. כלומר, לא ממש סתם, חסד של ממש יש כאן.
ובכל זאת תשאלו, אם אין קמח אין תורה ואם אין כסף אין בניין? התשובה ברורה, עשרות אנשים מורמים מעם, חלקם כאלו שבני משפחותיהם נעזרו ביד שרה וחלקם כאלו שאם יזכו, ייעזרו הם עצמם בעתיד. ששפר עליהם מזלם והם מן הנותנים ולא מן המקבלים, הם אלו שמרימים את תרומותיהם, מי יותר ומי עוד יותר לצורך אחזקת המפעל האדיר הזה.
ומה בין הולילנד ליד שרה? אז ככה, השבוע הורשעו שני ראשי העיר ירושלים לשעבר בפרשיית שוחד חמורה.
אהוד אולמרט והרב אורי לופוליאנסקי הורשעו שניהם, בקבלת שוחד תמורת מתן היתרים לקבלנים בבניה שאינה מידתית וחוקית בפרויקט הולילנד. ובעוד הראשון מורשע בשלשול כספים לכיסיו, הרי שהרב לופוליאנסקי הורשע בקבלת תרומות יתרות עבור יד שרה.
אינני שופט ואיני מתיימר להבין בחוקות הגויים ובכל זאת, הרשו לי נא לתהות ולהקשות שאלת תם. לו יצויר כי אכן התיר ראש עיר לקבלן לבנות בנייה שאינה מידתית, אך בשום אופן לא לקח תמורת ההיתר מאומה. האם גם אז יואשם ראש העיר המאשר בשוחד? בטוח שלא. מקסימום ביצירתיות. אז היכן מתחילה הבעיה אם כן? כמובן בתמורה. "התמורה" היא המילה הגסה בכל הסיפור.
עכשיו, אפשר עוד שאלת תם קטנה ואחרונה? ואם תמורת ההיתר לראש העיר הייתה מקבלת אישה זקנה מדימונה או אמו הישישה של שופט מכובד כלים רפואיים נחוצים ומצילים חיים? האם גם אז היינו יכולים לקרוא לתרומה "תמורה"? לשופטים הפתרונים.