דן כהן, לשעבר שופט מחוזי בבאר שבע ועו"ד פעיל ומקושר מאוד בחוגים הכלכליים והמשפטיים הבכירים ביותר, שהיה גם דירקטור בחברת החשמל, עשה עסקת טיעון עם הפרקליטות וסגר את סיפור קבלת השוחד שלו עם 6 שנים מאסר ברוטו (נטו 4 שנים, ומזה עוד יופחת מה שישב במעצר) ו-10 מיליון שקל קנס. במסגרת העסקה הוא הודה בקבלת שוחד של כמיליון אירו.
אלא שזמן רב קודם לעסקה, בזמן שכהן התארח ובילה עם חבריו בפרו (מיליונרים יהודים וישראלים המקורבים לשלטונות שם. אולי מוכר לכם מכאן?), מדינה אליה נמלט לאחר שהפרקליטות שלנו נתנה לו לנסוע לחו"ל באמצע חקירותיו כדי "ללמוד מוזיקה" בניו-יורק (ואז מיהרה והוציאה צו איסור פרסום על בריחתו ומחדליה), הגישו שלטונות ארה"ב וממשלות אירופה כתבי אישום בינלאומיים נגד חברת סימנס על ששיחדה פקידים בכירים בארצותיהם. סימנס נשברה והודתה ששילמה 1.4 מיליארד דולר שוחד לפקידי ציבור ברחבי העולם, ושילמה פיצויים של מאות מיליוני דולרים לכל הממשלות שתבעו אותה. במסגרת ההסדר סימנס חשפה כמה שוחד היא שילמה בכל מדינה, ובמסמך שמסרה לרשות ניירות הערך בארה"ב גילתה כי בישראל היא שילמה 20 מיליון דולר ל"דירקטור בכיר בחברת החשמל".
למרות הודאתה המפורשת, פרקליטות מדינת ישראל מכולם לא דרשה מסימנס פיצוי. ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי שוויתרה מרצונה על קבלת הפיצוי והיא ממשיכה לרכוש מסימנס, כמו מסוממת, שנה אחר שנה, ציוד ושירותים בהיקף של מאות מיליוני דולרים. זה הכסף שלכם, אם לא הבנתם. ומישהו ממשיך לקבל אותו שם, אם עדיין אינכם מבינים.
עכשיו נחשף גם הפער. סימנס מאשרת ששילמה כאן 20 מיליון דולר כשוחד, אבל הפרקליטות סיכמה עם כהן שיודה בקבלת 1.3 מיליון דולר בלבד וסיכמה איתו מחיר. זול ביותר, אם מותר לציין. למישהו בפרקליטות היה כנראה חשוב מאוד לגמור את העניין בשקט ולא לברר ולתת שתחשפנה עובדות על דוכן העדים ובפני הציבור. טוב, קשה לשכוח שפקידי הממשלה עוברים לעבוד בחברות הממשלתיות, שיועצים משפטים עוברים מהפרקליטות לחברות וחזרה, ולא בטוח שמישהו כאן רוצה באמת לברר למי חולקו שאר ה-15 מיליון דולר שסימנס שילמה.
עכשיו חברת החשמל תובעת מכהן ומנציגי חברת סימנס את נזקיה. בסופו של היא רכשה טורבינות מיותרות במאות מיליוני דולרים, ואנו משלמים זאת בחשבון החשמל החודשי שלנו. אבל המשפט הזה יקח שנים. הרבה מאוד שנים. זה היה יכול להיות קל יותר וגם מהיר יותר לולא נתנה מדינת ישראל חסינות לסימנס ולנציגיה, ואם הייתה מודיעה לה את מה שהודיעו לה האמריקנים, הצרפתים, הגרמנים, האיטלקים ושאר מדינות אירופה: לעולם לא תעשו כאן יותר עסקים ואנו לא נקנה מכם כלום אם לא תמסרו מייד את כל הפרטים, תסגירו את מקבלי השוחד ותפצו על הנזקים. בכל העולם סימנס הודתה ופיצתה, חוץ מאשר את ישראל, שוויתרה משום מה על כל זכויותיה. גם על הזכות לבירור האמת, ולבירור השאלה מדוע אנו ממשיכים לרכוש מסימנס.
וזה מביאנו אל
הולילנד ואל השופט רוזן. הוא ניהל משפט יעיל ומהיר ומצא שנבחרי ועובדי הציבור קיבלו כסף לכיסם. מבחינתו די היה בכך כדי להרשיעם על קבלת שוחד. זה החוק וזה הדין.
אבל השופט רוזן לא עסק כלל בבנייה של הולילנד. הוא לא בחן כלל אם הרשיונות להולילנד ניתנו אכן תמורת השוחד ולא קבע כך, מה שמאפשר ליזמים להמשיך ולטעון שהם ניתנו כדין, או שהיו ניתנים להם בכל מקרה. הרי בשביל לבנות כאן באופן דורסני ומכוער לא צריך שוחד. מספיק חבורת מטומטמטים בוועדות התכנון והבנייה שמאשרים בנייה כזו, ואולי זה מה שהיה. כי לאורך כל המשפט לא הובאה כל ראיה לכך שאולמרט התערב בפרויקט, סידר לו הקלות או שפנה למי מחברי הוועדה בבקשה לתמוך בו באופן חריג. היתכן שזו הבדיחה הגדולה ושזה הסיפור האמיתי, וששני ראשי העיר המשוחדים ומקורביהם סתם נהנו מכסף חינם, בלא שטרחו אפילו עבורו?