שבענו מ"סטטיסטיקות עוני " - אלו האינטרסנטיות, המוזמנות, והמעוותות לצרכיו של מפיץ המידע הסטטיסטי. במדינה פלורליסטית "קיצונית" כמו מדינת ישראל לא ניתן לבחון באופן מדעי את רמות העוני, כאשר המושג עוני הינו שונה לחלוטין בין קבוצת אוכלוסייה אחת לשניה.
קשה ביותר גם לבדוק את רמת העוני לעומת "דרגת הרעב". האם אותו ילד ממשפחה בת 7 נפשות המתגוררת בדירה קטנה של 3 חדרים ואשר הכנסת המשפחה (הרשמית...) הינה כ-6,000 ש"ח לחודש, יכול להיות רעב בעוד הוא משחק עם הסמארטפון-גלקסי שלו שעולה 2,000 שקל לפחות? האם הטלוויזיה של 42 אינטש בסלון הקטן והצפוף שבדירה מצביעה על עוני של משפחה הגובל ברעב?
בבדיקות אוביקטיביות מדגמיות יתברר שבעצם אין ילדים רעבים כי הלא תמיד ימצא הארגון, או העובד הסוציאלי או מורה, הגננת ושכנים שידאגו לכך שהילד לא יהיה רעב. יחד עם כך אינני טוען שאין עוני, אלא שהעוני הינו יחסי וממדיו מעוותים בגלל קיום 18% אוכלוסייה חרדית ו-18% אוכלוסייה ערבית ובדואית ועוד... 250,000 שבחי"ם ו"פליטים"...
מכיוון אחר לגמרי, כל הסטטיסטיקות על "רמות שכר" כמדד לעוני משובשות מראש ע"י אותם עשרות אלפי "עניים" שלא משלמים מיסים ועובדים עבור מזומנים מתחת לשולחן...
הגוף היחידי במדינה שהינו עני באמת ובתמים, הינם הקשישים, בעיקר מעל גיל 70, כאלה שללא קופות גמל ופנסיות מהצד, כאלה ש"תרמו" את חסכונותיהם הדלים או דירותיהם למען עתיד משפחותיהם של ילדיהם, קשישים כאלו החיים מפחות מ-4,500 שקל לחודש ואשר על-פי רוב גרים בשכירות, כאשר שכר-דירה, המיסויים והשירותים החיוניים מגיעים ללפחות 3,500 שקל לחודש!
הנבזות של הממשלה במקרה זה שהשרים אפילו לא מצמידים את קצבאות הזיקנה למדד; לא יוותרו על המע"מ על התרופות למגזר דפוק זה. לא יורידו את הארנונה, ולא ינסו ליצור דיור ציבורי מינימלי למקרים הקשים של הקשישים.
רק לאחרונה החלו מספר עמותות לסיוע לנזקקים ולתת יותר תשומת הלב מיוחדת למגזר זה (מעט מידי ומאוחר מידי...). כאמור, קצבאות הזקנה אינן מדביקות את יוקר המחיה... אבל מה כבר ניתן היה לצפות משר אוצר יאפי שיעשה למען נושא זה?
הכוח האלקטורלי של קבוצת גיל זו מצביעה על פוטנציאל של 10 חכי"ם לפחות אבל הסיכוי לארגן אותם כמפלגה נדון לכישלון בגלל הניסיון המעניין שנעשה לפני מספר שנים ע"י פעילים קשישים שנבחרו לכנסת מופתעת, אבל הוכיחו את אפסות מוחלטת בכל משך ישיבתם בכנסת.
מפלגה חכמה חייבת כבר היום להתחיל בפעילות אגרסיבית למען מגזר הקשישים, וזה יכול לתת לה מקדמה רצינית בבחירות, אלא שבמפלגות עצמן, בכולן כמעט, הנושא "אינו כל-כך בוער" ולא גורם למישהו להרים את הדגל ולהסתער על האתגר - וחבל...
מכאן, אני קורא לכל הקשישים שאכפת להם, לנסות ולהגיע לדיוני ועדות הכנסת שעוסקות בנושאים הנוגעים להם ולומר שם את דברם בפני המחוקק. מותר לכל אזרח שיש לו מה לומר בנושאים הקשורים אליו לבקש ממזכירות הוועדה להופיע ולהשמיע דעתו ולהציג עובדותיו. נצלו זאת!