הסכם חדש נחתם בין הרשות הפשתינית לבין חמאס. טרם יבשה העט שבה נחתם ההסכם פצחה ממשלת ישראל במסע יחסי ציבור לגינוי ההסכם וראש הממשלה הציב מיד, ללא שום דיון רציני, ווטו חדש בפני הרשות הפלשתינית "הסכם עם חמאס או הסכם עם ישראל".
למסע יח"ץ זה יש השפעה על אזרחים בים וחלק מקובעי ההחלטות; הכיצד תוכל הרשות לשתף פעולה עם ארגון טרור עוכר ישראל ועם זאת לנהל מו"מ עם ישראל? ואכן בצעד אמיץ ונועז(?) הורה מר נתניהו לבטל את הפגישה הקרובה בין צוותי המו"מ
נשכחו הטענות מאותם פיות, מאותם גרונות צרודים, שאי-אפשר לנהל מו"מ עם הרשות ללא חמאס שכן חתימתה על הסכם לא תהיה שווה את הנייר עליו נחתם ללא הסכמת חמאס. והנה התהפכו היוצרות (או הטענות) וכעת הם טוענים שאי-אפשר לנהל מו"מ עם רשות מאוחדת (האם ההסכם יקרום עור וגידים? עוד חזון למועד).
מנהיגות הימין מתנגדת להסדר ואפילו נימוקים הפוכים ומהופכים ישרתו את המטרה.
השאלה היא האם ארגון חמאס אכן פועל להשמדת ישראל? אכן רוב הצהרותיו אינן מעידות על "חיבת ציון" אולם המציאות וההתנהגות בפועל, שונות במהותן. ראשית, ישנה נטייה לשכוח ולהשכיח כי חמאס אישר לרשות לנהל מו"מ עם ישראל וכי יקבל את תוצאותיו.
שנית, הוא הצהיר ש"יחיה" עם החלטה על קבלת ישראל בגבולות 67. אלו הן שתי הצהרות חשובות מבחינה עקרונית שמשמעותן השלמה עם קיום ישראל ונכונות להסדר, כמובן לפי תנאי חמאס (שאינם שונים משמעותית מהתנאים שדורשת הרשות).
אנו מודעים לכך שבעולם הערבי, חשיבותן ותוקפן של הצהרות אינם גדולים במיוחד, לכן מותר לנו לפקפק בהצהרות חמאס על נכונותו להסדר וכן, על נכונותו להסדר עם הרשות.
בפועל החמאס עובד ללא לאות למניעת פעולות טרור נגד ישראל, ומתאם בדרכים פתלתלות קשרים כלכליים, הומניטריים ושמירת הגבול, עם גורמים כלכליים וביטחוניים בישראל כדי לקיים ולחזק את האינטרסים המשותפים. אין זו תמונה וורודה מדי, אלא ניתוח מאוזן של המצב ברגע זה; מצב שעלול להשתנות בתוך זמן קצר.
הסכם עם ישראל שיתקבל רק ע"י הרשות יהיה שביר, נזיל, וקצר מועד. כדי להגיע להסדר מקיף או מוגבל, בעל סיכויים סבירים שיחזיק מעמד, רצוי שיתקבל גם על ארגון חמאס, זה ברור. לפיכך, מאחורי הגינויים לאחדות המוגבלת של הרשות ושל חמאס, יש לעודד (במסתרים) השתתפות נציגי חמאס בתהליך המשא-ומתן. אם ממשלת ישראל לא תתקע מוטות בגלגלים ייתכן ששיתוף חמאס עשוי לרענן את הדיונים ולהביא להסכמה על הארכת המו"מ.
אחד הגורמים לקשיחות בעמדות הרשות היא תחושת אבו-מאזן שחמאס נושף בעורפו ומצפה למעידתו. במידה שחמאס יהיה שותף למו"מ, יוסר האיום על אבו-מאזן ויתחיל מהלך חדש. נכון לא יהיה קל, אך במידה שנגיע להסדר, הוא יהיה מקובל על רובו המכריע של העם הפלשתיני, ומה לנו כי נלין?
