א. שלטון האדישות
קצת לפני יום השואה, הוציא יעקב ברזילי את ספרו השנים-עשר, השכן מברגן בלזן, בהוצאת כרמל.
ברזילי הוא משורר, סופר ומתרגם יליד דברצן בהונגריה (1933), ששרד את השואה. אביו וסבו נרצחו, ויעקב, אמו ואחותו ניצלו.
"יעקב ברזילי מודרך על-ידי הזיכרונות, שאינם מרפים ממנו.
זיכרונותיו הם תמונה פיוטית של חיים שנגדעו. כל בני משפחתו ומכריו, על תכונותיהם, פרטי לבושם ומנעליהם, קמים לנוכח עינינו. הזמן שחלף מאז שנגדעו שִמֵר אותם בחיים עִמנוּ. הסוף האיום והמוקדם הוא פועל יוצא של שלטון אדישות הרוע ואדישות ההשגחה" - נכתב על עטיפת הספר.
"השירה המינורית העזה של יעקב ברזילי היא בחינת קטרוג על מציאות אנושית שיכולה הייתה להיות כל כך אחרת".
ב. שיפור
מערך ממוחשב, שפיתחו רופאים בריטיים לחקור פציעות קרביות של חיילים, העלה, כי אפודי-מגן וקסדות משפרים את שרידות החיילים.
המחקר הבריטי נערך בחודשים יולי-אוקטובר 2012 במחנה באסצ'ן באפגניסטן, שבו משרתים חיילים של בעלות הברית וחיילים אפגניים. החוקרים הבריטיים מיפו את הפציעות ואת חומרתן, וסיווגו אותן לפי השימוש באמצעי מיגון - זאת בנוסף לרישום הכללי של פציעות קרביות, שמנהל הצבא האמריקני באפגניסטן מאז 2005.
הבריטים מצאו, כי קסדה הקטינה פי 2.7 את הסיכוי להיפצע בראש; אפוד-מגן הקטין את סיכויי הפגיעה בחזה ובבטן פי 4.1; מגן אגן ירכיים הקטין את סיכויי הפגיעה באגן פי עשרה.
את מסקנותיהם פרסמו החוקרים הבריטיים בגיליון מארס של בטאון חיל הרפואה הבריטי.
החוקרים הבריטיים מסייגים את מסקנותיהם, וטוענים, שהן מתאימות רק לזירת אפגניסטן, ובמלחמה אחרת ייתכנו תוצאות אחרות לשימוש בציוד מגן.
ג. צעירים נוטשים
בשנות השיא של הלחימה באפגניסטן ובעירק גדל הצבא האמריקני לכדי 570 אלף איש, ומפקדיו טרחו מאוד למלא את התקנים הפנויים ביחידות הלוחמות וביחידות התומכות בלחימה באנשים ראויים. עם סיום הנוכחות האמריקנית באפגניסטן, קטנים תקציבי ההגנה האמריקניים, והצבא נאלץ לפטר אנשים מעבר לפרישה הטבעית.
הפיטורין יוצרים אי-שקט מובן בקרב הקצונה ובקרב הנגדים, שמאבדים לכאורה את ביטחונם התעסוקתי. בצבא האמריקני יש כעת 522 אלף איש, והוא צריך לקטון, לפי התוכניות, בהדרגה ל-450 אלף איש בשנת 2017 (ואולי אף ל-420 אלף).
מעריכים, כי כשלושת אלפים קצינים - כמחציתם בדרגת קפטן וכ-550 בדרגת מיג'ור - ייאלצו לפרוש לא-מרצונם עד אוקטובר 2015. כלומר, פגיעה קשה ביותר בקצונה הצעירה, שנמצאת בסוף שנות העשרים לחייה, שתפרוש ללא שום גמלה מאחר שלא צברה עשרים שנות שירות. זו עובדה קשה, כיוון ששוק העבודה האמריקני אינו מאיר פנים כעת.
מעבר לכך תעזוב את הצבא האמריקני שדירה גדולה של קצינים צעירים, שצברו ניסיון עשיר, ותותיר אותו בלי חוליית ביניים חשובה - כפי שקרה כשהצבא קטן אחרי המלחמה בוויטנאם ואחרי תום המלחמה הקרה.
גנרל ריי אודיירנו, רמטכ"ל הצבא האמריקני, מקווה, שהפעם הצבא יעשה את הפיטורין באטיות ובשכל תוך נזק מזערי לצבא ולקצונה הצעירה. ועדות פיטורין, שמפעיל הצבא, בודקות היטב את התיקים האישיים של חיילים ושל קצינים בעייתיים, ומאתרות את המועמדים לפרישה. כך, מתוך פגיעה מסוימת במוראל ייווצר, מקווים, צבא טוב יותר ותחרותי יותר. עם זאת, חוששים קצינים צעירים, כי בעלי קשרים יטו את ההערכות האישיות, וישיגו עדיפות על פני קצינים, שלא טיפחו את קשריהם האישיים עם מפקדיהם.
ד. חוסר-אחריות
בהבלחה של חוסר-רצינות ושל חוסר-אחריות החליט צ'וּנג הוֹנג ווֹן, ראש ממשלת
קוריאה הדרומית, להתפטר עקב תאונת המעבורת, שיותר משלוש מאות אזרחים קיפחו בה את חייהם. ראש הממשלה האשים "רָעוֹת המושרשות עמוקות" בחברה הקוריאנית בטרגדיה, אך התפטר.
התפטרותו הנה מעשה סמלי, כיוון שהסמכויות נתונות בידי פארק גיאוּן-היי, הנשיא, ולא בידי ראש הממשלה. ראש הממשלה התפטר בשעה שהזעם ציבורי וביקורת קשה מופנים כלפי הממשלה, שלא עשתה די להציל את נוסעי המעבורת מטביעה.
החלטת צ'וּנג הוֹנג ווֹן הנה צעד נמהר, שיכול לעורר מחשבות רעות בקרב מנהיגים דגולים של מדמנת ישראל, שנכשלים חדשים לבקרים בכל מעשיהם ומדברים שטויות בקצב על-קולי מוגבר. יש לבער מיד את הנטייה הרעה לבל תתפשט במקומותינו.
ה. פודינג
זו פעם שנייה ברציפות שמשטרת ישראל תקבע מי יהיה הרמטכ"ל - עוד סימן להשחתה הגוברת של השירות הציבורי במדינתנו.
אלוף גדי אייזנקוט, שכולם מצפים למינויו, נכשל בסיבוב הקודם לרמטכ"לות (מול
יואב גלנט), ואחר כך נחשד, שהיה מעורב בתככים של
גבי אשכנזי ושל חצרו. שאלה מעניינת איך בנושא כל כך חשוב גוררת המשטרע רגליים ולמה?!
מכל מקום, אם לא יסתבך אייזנקוט בפרשה, כנראה, יהיה רמטכ"ל; ונשאלת השאלה האם הוא ראוי?
צבאנו מוכה בעשורים האחרונים על-ידי מינויים בלתי-ראויים של קצינים בינוניים, אך מקושרים היטב. למען האמת, אף לא אחד מאלופי המטכ"ל מרשים ובולט בכישוריו, או ביכולת חשיבתו - למרות עבודה בשעות נוספות של כמה יח"צנים ושל כמה כתבים.
מבחנו של הפודינג - בטעימתו, אומר פתגם בריטי. מאז מלחמת ששת הימים לא הצדיק צבאנו את הון העתק, שהוא גוזל מהחברה הישראלית. הישגיו דלים עד מאכזבים והאופק נראה עגום למדי.
אייזנקוט, לצערי, אינו מבטיח שינוי, או מהפכה. כלומר, בכהונתו ימשיך להיחשף הניוון המתקדם של הצבא, שיגיע למלחמה הבאה לא מוכן, לא מאורגן ומופתע, כמיטב מסורתו.
ועל הרִיק המוחלט יכסו עיתונאים זריזים ויח"צנים משומנים בהרבה הבל.
ובהקשר של סביב המינויים במטכ"ל שוב עולה הסיפור של העדפת חוסר ניסיון בקידום הקצונה הבכירה בצבאנו. מלחמת יום הכיפורים אירעה לפני קצת יותר מארבעים שנה. רק שני אלופים במטכ"ל הנוכחי השתתפו בה כחיילים זוטרים, ושניהם סומנו לפרישה בהקדם. כלומר במטכ"ל יהיו אלופים חסרי ניסיון בלחימה כוללת, שהישגיהם במלחמותינו מפוקפקים עד דלים מאוד. ואלה יצטרכו, לצערי, להוביל את הצבא ביום פקודה.