לכבוד יום עצמאותנו-כביכול ה-66 מעניק לנו ראש ממשלתנו מתנה בדמות "חוק יסוד – הלאום היהודי". אנחנו, הציבור השפוי המכונה בתקשורת הלא-שפויה "ימין קיצוני", אמורים ליפול על צווארו בתודה על שהוא מסיק את המסקנות הנכונות מיריקת האויב בפרצופו-פרצופנו, ולו באמצעות חוק שהוא במהותו הצהרתי בלבד. כשניסיתי ליפול על הצוואר הזה אומנם נפלתי אבל על הרצפה, מפני שהצוואר היה אפוף-עטוף בקילוגרמים רבים של ניירת מצהיבה ומעופשת שאי-אפשר להיה אחוז בה.
יחד איתי נפל לרצפה חוק אזרחות שהתכוון להשית על צרכני זכויות ערביים אובססיביים חובות בהתאם. נפל גם חוק שבא למנוע מהאיחוד האירופי את קעקוע הלאום היהודי באמצעות הקוויזלינגים היהודיים שלו - "הקרן לישראל חדשה" וזרועות התמנון שלה. ועוד נפלה החלטה שהתקבלה בעקבות יריקה קודמת בפרצוף שמעל הצוואר - החלטה לבנות את E1. על כל אלה נפל ברעם מחריש אוזניים "חוק יסוד- הלאום היהודי" האמיתי, האופרטיבי - דוח
אדמונד לוי.
טרם התפזר הבל פיו של הספינולוג וכבר קפצה העוגן השמאלני שמינה לעצמו לגבות את האתנן: היא הודיעה שתתקע את ההצעה בדרך לחקיקה. כך עשה ראש ממשלתנו שוב את מה שהוא כה מיטיב לעשות: WIN-WIN של ספין ימני עם תוצאה שמאלנית, כדי לאחז את עיני הטמבלים מימין מצד אחד, ומצד שני להתחנף ביעילות אל החכמים שמשמאל.
העיתוי איננו מקרי. כדרכו של כל ספין גם זה הנוכחי מסיט את הוויכוח הציבורי מן המהות אל השוליים. המהות היא שעל השולחן מונחת עדיין הסכמת החרפה הכפולה של נתניהו לשחרר רוצחים שהם גם אזרחי ישראל. עצם ההסכמה, אפילו אם בסופו של דבר לא תצא אל הפועל, מקעקעת את היות ישראל מדינת הלאום היהודי: היא מקבלת את טענת האויב לפיה מדובר באסירים פוליטיים שעשו מה שעשו למטרה ראוייה. זו שערורייה מוסרית ומדינית כשלעצמה, אבל כשמדובר באזרחים ישראלים מדובר במתן לגיטימציה משפטית ופוליטית–בינלאומית לגייס חמישי רצחני המתבסס על 22% מהאוכלוסייה.
הספין התורן
כך, במקום להחיל את ריבונות הלאום היהודי על ארצו בהסתמך על החלטות ועידת סן רמו, כתב המנדט ואמנת האו"מ (כפי שהוכרו גם בדוח לוי) עושה נתניהו את האיפכא-מסתברא: חותר תחת הריבונות הזו אפילו בגבולות שבהם מוכן האויב להכיר דה-פקטו, כדי שממחר יוכל לעשות מבפנים מה שבינתיים איננו מסוגל לעשות מבחוץ: לקעקע גם את הגבולות הללו.
כדי שנשכח את כל זה מפריח לנו נתניהו לכבוד יום עצמאותנו - כביכול בלון הליום כחול-לבן שעד מוצאי החג יקרה לו אחת משתיים: או שיתפוצץ על הקרקע בפרצופנו או שימריא אל שמי הלאום הכחולים-לבנים גם הם ויעלם מן העין. במקרה הטוב נגלה אותו על צווארו של נתניהו בעוד שנה, כשננסה, שוב לשווא, ליפול עליו בעטיו של הספין התורן.
אדוני ראש הממשלה: חודשים אחדים אחרי כניסתך לכהונתך הראשונה המציא לך ערפאת הזדמנות פז (יום הקרב שיזם בעניין מנהרת הכותל, בו נהרגו 19 חיילים) לעשות את מה שכה היטבת להטיף לו כאופוזיציונר - לבטל את הסכמי אוסלו. במקום לבטלם אצת רצת לוושינגטון ללחוץ את ידו של הרוצח, וביחד הנשמתם אותם הנשמה מלאכותית המקיימת אותם כצמח נוטף רעל-כניעות עד עצם היום הזה.
בימים אלה ממציא לך יורשו את הזדמנות חייך-חיינו להיכנס להיסטוריה כ"צ'רצ'יל של היהודים" באמצעות חוק דקלרטיבי ראוי, גירסא דינקותא: חוק יסוד "קיר הברזל" שיכלול גם את עיקרי דוח לוי ואת מסקנותיו. וכן, כדאי שבדברי ההסבר לחוק תמנה אחד לאחד את האסונות שהמיטה על הלאום היהודי הדווי שרשרת הסכמי הכניעה שראשיתה באוסלו, אחריתה (בינתיים) בשחרור ערבים ישראלים רוצחים וסופה-מי ישורנו.
חוק כזה, אדוני, יציב אותך כ"מודה ועוזב-ירוחם" על תרומתך הנוראה להסכמי הכניעה הללו. זו המתנה לה ראויים יהודי ישראל ליום עצמאותם האמיתית הראשון, זה שטרם בא לעולם. אם נגזר עלינו להמתין עוד שנה- לו יהי כן, ובלבד שבוא –תבוא העצמאות.
