בקווי היסוד של ממשלת הליכוד נקבע: "פעולה למען ביטול העוני והושטת עזרה למשפחות ברוכות ילדים, במיוחד בדיור ובחינוך".
הליכוד הפחית את עוני הדיור ב-60%, וגם יצא בתוכנית של שיקום שכונות, לא פינוי שכונות. מבולבלים? לא הגיוני? זה אכן הליכוד, אבל בתקופת מנחם בגין. אז תגידו, לאן נעלמה החמלה? לאן נעלמו הערכים החברתיים? מתחבאים באחד הבתים של אולמרט? באיים היווניים של שרון? אולי טבעו בבריכת ה-80,000-ש"ח-חשבון-מים-בקיסריה של נתניהו?
אחיותיי ואחיי מצביעי הימין, אני מזמין אתכם לחשוב, להתעלם מכל מה שסיפרו לכם עד היום, לפתוח את הראש ולחשוב באופן עצמאי ואמיץ. אני לא מדבר על הסכסוך הישראלי-פלשתיני, אלא על הכלכלה שלנו. ימין מדיני לא חייב ללכת יד ביד עם קפיטליזם דורסני. ממש לא. ז'בוטינסקי וגם בגין יצאו נגד הסוציאליזם, אבל דגלו בקפיטליזם הוגן וחומל, כפי שקפיטליזם צריך להיות. הבית היהודי זה בית של הגנה על החלש, על העובד השכיר, בית של קבלת הגר. אז מדוע מפלגות הימין דוגלות בצעדים כלכליים שפוגעים בחלשים ומיטיבים עם העשירים? ומילא לו היה זה הדבר הנכון מבחינה כלכלית.
המשבר בארה"ב ב-2008, באירופה ב-2011 ועוד, מוכיחים שהקפיטליזם הדורסני לא בדיוק עובד ומיטיב בערך עם 3% מהאוכלוסייה, על חשבון השאר כמובן. אז מדוע מצביעי הימין לא דורשים ממפלגותיהם לנהוג אחרת? מדוע מקבלים בשלווה קיצוץ בקצבאות ילדים במקום החלת מס ירושה ומיסוי חברות-ענק? העלאת מע"מ במקום שמירה על משאבי הטבע של כולנו? הכבדת המס על מעמד הביניים במקום מערכת מיסוי פרוגרסיבית וצודקת יותר? מדוע מקבלים בשלווה נזקי מיליארדים משחיתות וחוסר הוגנות בעולם העסקים, על חשבון הפנסיות של כולנו? הדברים הללו קשורים לימין? לליכוד של בגין? לז'בוטינסקי? ממש לא. אז מדוע לא קמה מפלגת ימין שחורתת על דגלה ערכים חברתיים? קפיטליזם הוגן וחומל?
מעשי צדקה
ישנה גישה בשמאל שאומרת שרק מי שמרחם על הפלשתינים יכול להיות חברתי, ולכן רק אנשי שמאל הם חברתיים. אמירה זו היא תוצאה של שילוב של התנשאות ובורות. אפשר לדבר שעות על מעשי חסד וצדקה שעושים חבריי מצביעי ימין מדי יום. דוגמה קטנה: נוער הימין מהישוב הדתי-ימני אלקנה, יום לאחר הבגרות האחרונה, במקום מסיבות סיום, החלו להפעיל קייטנה לילדים בעלי מוגבלויות/צרכים מיוחדים, 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, וטיפלו בכל צרכיהם, תרתי משמע.
קדמה לקייטנה חצי שנה של עבודות בשטיפת רכבים ועוד כדי להרוויח כסף שבאמצעותו מימנו את עלויות הקייטנה. וזו רק דוגמה אחת מבין רבות מאוד, ממש יומיומיות. והנערים האלה ינקו את רוח ההתנדבות, החמלה והנתינה בבתים בהם הם גדלו. אז למה אותם אנשי ימין שמגלים יכולת נתינה עצומה ללא ציפייה לקבלת תמורה, מוכנים לקבל מדיניות כלכלית שמגדילה את הפערים בחברה ודוחפת עוד ועוד אנשים למעגל העוני?
המסקנה שלי היא שקיים קיבעון מחשבתי בקרב מצביעים, שאנשים אוהבים להשתייך לתבניות, שלחץ היומיום מקשה על חשיבה מחוץ לקופסא. לא פעם יצא לי לדבר עם אנשים ולהסביר להם את עמדתי הכלכלית והתגובה בדרך כלל היא - לא חשבתי על זה ככה. והתשובה האמיתית בעצם היא - לא חשבתי. כאשר אנשים מאמינים במפלגה מסוימת ובגישתה המדינית, הם מאמצים כמעט באופן אוטומטי גם את המצע הכלכלי ונימוקיו. הרי ממילא כלכלה זה עניין מורכב ומסובך, ואם כבר החברה שלנו אומרים לנו שככה צריך וככה נכון ואין ברירה ומביאים דוגמאות מפחידות ממדינות שלא נהגו כמונו וקרסו, אז הם כנראה צודקים.
מה שנדרש מאנשים, מכל אחד, הוא פשוט לחשוב. להפעיל את ההיגיון, כי ההיגיון הבריא והנקי שלכם לא פחות טוב מזה של כל כלכלן, בפרט בימים בהם הדעות בין המומחים השונים כל כך קוטביות ומנוגדות. אז תחשבו לבד, בלי דעות קדומות, תפעילו את השכל וגם את הלב.
תרגישו את האחר, את הנזקק, החלש, זה שצריך אותנו כדי לשרוד ולטפס מעבר לקו העוני, אל חיים אנושיים. הכלכלה שלנו חייבת לספק לו את זה. אין כל היגיון בכלכלה שמעשירה את העשירים ומענה את מעמד הביניים, קל וחומר את העניים. את זה חייבים לשנות. צריך רק להפעיל את השכל, לא לתת לאחרים לחשוב במקומנו, ובוודאי לא להשתלט לנו על הלב. אם תעשו את זה, אז מפלגות הימין יפנו עורף ללוביסטים ולבעלי האינטרסים, יאמצו מדיניות של אחריות חברתית, שאגב הולכת נהדר עם קפיטליזם הוגן וחומל, וכולנו נרוויח מקום טוב יותר לחיות בו.