בראשית היו אלה נשיקות וחיבוקים של קרי ואובמה ל
ציפי לבני המדינאית המופלאה שזכתה מהם למחמאות הרבה מעבר למה שהיא עצמה ציפתה. מסתבר שבמבחן התוצאה גילויי האהבה הללו לא תרמו מי יודע מה למימוש תוכניות הבית הלבן. כשהתברר שהגברת לא מילאה אחר הציפיות, האהבה האמריקנית אליה התקררה באופן בלתי מפתיע ושוב אין צילומי פוטושופ אופטימיים עם האישה הזאת.
התסכול החזיר הביתה לאמריקה את
ג'ון קרי האומלל שביקש לגלגל מחשבות וליטול פסק זמן. הרי הכריז שמבחינתו כשלון אינו אופציה, ועכשיו איך יביט בראי ויבחין בארשת פניו החמצמצה? ומה עם הבושה שהמיטו עליו מחמוד עבאס וחבורתו כשפטרו את מאמציו באצבע משולשת? ואיזה הסבר הגיוני יוכל לתרץ בתקשורת העולמית?
ואיך התוכנית האמריקנית שנהגתה בבית הלבן, זאת שהנשיא אובמה חלם עליה שהתמצתה בהבטחה על שלום ואחווה בין העמים ישראל ופלשתין, התנפצה אל המציאות המזרח תיכונית?!
ואיך למרות שמאחורי הקלעים "הובטח" (טנטטיבית) שיונתן
פולארד ישוחרר לליל הסדר ואפילו הקלף המנצח הזה לא החזיר לדיונים את שני הגופים המתעבים זה את זה?
ואיך הטריד קרי את נתניהו ונדנד לו כל שני וחמישי בכל שעות היום והלילה, וברוב חוצפתו של ביבי אפילו הצליח רה"מ הזה לשרוד את הנידנוד הבלתי נלאה הזה, לחייך ולהחמיא לג'וני על מאמציו להביא שלום לאזור שלנו, למרות שבסתר ליבו בוודאי חשב עליו מחשבות אחרות?
כשהמוטיווציות הנסתרות נותרו במחשכים, התיישבו חברי מועצת החכמים של הבית הלבן, חשבו וחישבו את מי להאשים בפיאסקו הזה. ו... אאוריקה! נמצאה הנוסחה:
בנימין נתניהו אף הוא זה שהכשיל את מאמצי הבית הלבן לשלום!
אוקיי. הבנו. עכשיו אנו עדים למערכה השנייה של המחזה הסוראליסטי:
במקום ג'ון קרי נשלחה לכאן סוזן רייס היועצת לביטחון לאומי (לא יהודי! נא לא להתבלבל); הגברת שאינה נחשדת במיוחד באהדתה לישראל, עובדה שאת השגריר הישראלי לא הזמינה סוזאנה אפילו פעם אחת, למרות ניסיונות דיפלומטיים לממש פגישה כזאת.
פתאום ראינו בטלוויזיה את סוזי יוצאת ממכוניתה בשערי משכן נשיאי ישראל ומי בא לקראתה? כמובן. הנשיא האולטימטיווי של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. הגברת פרשה את זרועותיה על כתפיו של פרס בחיבוק ידידותי מאין כמוהו. הלה השיב
לה בחיבוק חביב ואימץ אותה קרוב קרוב וכך השניים פסעו מחובקים לעבר כניסת המשכן.
נזכרתי בסרט 'קזבלנקה' בו הגיבור גארי קופר פוסע עם אינגריד ברגמן האחת והיחידה אל עבר העתיד המבטיח.
מה לעשות, אך פרץ האהבה הזה כבר לא עשה את הרושם המצופה. ייתכן מאוד שהבמאי מהבית הלבן כיוון את צילומי "האהבה" הללו לעברו של נתניהו, בבחינת: את פרס אוהבים ומחבקים ואותך, ביבי... מקסימום נלחץ את ידך ואחר כך נלחץ את כולך עד שתתרצה ותיענה לדרישותיה של "הידידה" היחידה של ישראל.
ולא לשכוח: הכל למען השלום! כמובן.