אחד מהנושאים המעסיקים רבים מעם ישראל בעת הזו הינו להבין את תורתנו הקדושה מן הפן החברתי, ולנסות לקבוע את ערכיה ביחס לשיטות הכלכליות-חברתיות שאומצו ע"י חברות מודרניות שונות בימינו אנו. ומה טעם בדבר זה? האחד, לעניות דעתי, הוא - לדעת ולהתבונן על האידיאל האלוקי אל מול המציאות שבני אנוש הקימו, והשני - לשקול שינויים חברתיים שיקרבו את החברות המודרניות לאותו אידיאל אלוקי שאכן פרוס לפנינו בתורתנו הקדושה.
ראשית, יש לשים לב לכך שבתורה יש יחס חיובי ביותר לעושר, הרי הקב"ה ברך את אבותינו אברהם, יצחק ויעקב לא רק בברכות הרוחניות אלא גם בעושר גדול מאוד. וזה מעיד יותר מכל על העניין. בנוסף, חז"ל החשיבו עני כמת, לא פחות. על הקשר המפתיע אך החשוב, על מה שהיא הדרגה הרוחנית הנשגבה ביותר, בין רוחניות ועושר - קבעו חז"ל שכדי לזכות בנבואה חייב אדם להיות גיבור, חכם, עניו, אך גם עשיר. עשיר, כדי שלא יהיה טרוד בפרנסתו ולא יהיה תלוי בחסדם של אחרים, כך דברי נבואותיו יהיו נקיים מכל השפעה זרה שמקורה אינה מהקב"ה.
הקפיטליזם, שפותח ע"י אדם סמית, קבע שדווקא האנוכיות של כל אדם ואדם השואף להשיג את יעדיו הכלכליים, היא זו שתביא לתועלת הרבים, ללא שום אלטרואיזם מצידו של כל "שחקן" במגרש הכלכלי. בניגוד לקפיטליזם הטהור, שבו אין מקום לשום פגיעה בזכות הקניין, תורתנו הקדושה קובעת מספר הלכות שמגבילות את אותה זכות.
ראשית, התורה אוסרת על לקיחת ריבית במתן הלוואות ליהודים, למרות שאיסור זה עלול לפגוע ברצונו של המלווה להלוות, ובכך עלול לפגוע בהתפתחות המשק. בקפיטליזם טהור מקומם של מיסים הינו מוגבל לצורכי מימון מערכת ההגנה מפני אויבים, תחבורה ודואר. כמעט לגבי כל שאר השירותים, הקפיטליזם הטהור מצדד במימונים ע"י כל יחיד ויחיד על העדפותיו האישיות. להבדיל, תורתנו קבעה שיעור מס אחד ויחיד - לכולם - כך שעשיר לא ישלם אחוז גבוה יותר מהכנסתו מאשר עני. למה הכוונה? כל אזרח בישראל הומלץ לתרום שני אחוזים מהכנסותיו לכהן. אח"כ היה עליו להפריש עשרה אחוזים ללווים (מעשר ראשון) ואח"כ להפריש עוד עשרה אחוזים - או כמעשר שני או כמעשר עני (ע"פ מועד השנים), כך שהמס הכולל שנדרש כל יהודי להפריש לטובת עמיתו - הכוהנים, הלווים, והעניים) היה עשרים ושנים אחוזים. בשנת השמיטה היה עליו לחדול מעיבוד האדמה כלל, כך שזכות הקניין שלו נפגעה, כביכול. ועוד, איש מצליח שרכש קרקעות מעמיתו ביושר חויב בשנת היובל להחזיר למוכרים את אדמתם - בהחלט בניגוד לזכות הקניין שהינו כה קדושה בקפיטליזם.
כל הסממנים הללו משקפים פסיפס חברתי השולל את הקפיטליזם לטובת תמונה אחרת לחלוטין -- תמונת הערבות ההדדית שנקראת בימינו סוציאליזם.
אך, אחרי שקבענו שהתורה אינה משקפת קפיטליזם טהור, האם אומנם ניתן להגדירה כסוציאליסטית? הבה נתאר את הסוציאליזם של ימינו כך - שיטה שדוגלת במשטר שנותן לכל האזרחים שירותים בתחומים רבים, כולל חינוך, בריאות, קצבאות זקנה ועוני, שימומנו ע"י רמת מיסים קבועה ופרוגרסיבית. המטרות האצילות הללו - יצירת חברות שוויוניות, ראויות להערכה אלמלא הבעיה שמימונם דורש שיעורי מס גבוהים בהרבה מעשרים ושניים האחוזים שקבעה תורתנו. במדינות סוציאליסטיות שיעורי המס המקסימליים מגיעים לרמה בה הם גבוהים מחמישים אחוזים, כך שהם פוגעים ברצון האזרח לעבוד, ובכך פוגעים בצמיחת המשק ויוצרים גירעונות ממשלתיים אדירים שמסכנים את יציבותו הכלכלי. תורתנו הקדושה משקפת הבנה לכך ששיעורי מס גבוהים מדי מזיקים יותר מאשר מועילים.
גישה כלכלית פוליטית קיצונית יותר מן הסוציאליזם הינה הקומוניזם. מייסדיה שללו את רעיון הרכוש הפרטי והקפיטליזם לחלוטין ואימצו שיטה הדוגלת בבעלות קולקטיבית על כל משאבי הייצור של החברה, כך שכולם יהפכו לנכסי הכלל. החברה תהיה בעלת הכל ותחלק לכל חבר את המס שמגיע לו בתמורה לתרומתו המקסימלית לאותה חברה. אך מכיוון שאנשים אינם שווים ביכולתם לתרום לחברה, ומכיוון שאלו התורמים יותר יתאכזבו מכל חלוקה שאינה משקפת את תרומתם האינדיווידואליות, כל רעיון הקומוניזם קרס, והיום אינו פועל הלכה למעשה בשום מדינה בעולם.
לסיכום, האם ניתן לתמצת בעיקרון אחד גדול את דרכה הכלכלית-חברתית של תורתנו הקדושה? לעניות דעתי, כן: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפיהו" (תהילים לד). במילים אחרות, בבניית מערכת כלכלית-חברתית תורתנו הקדושה ראתה את משימתה הראשונה באי פגיעת איש ברעהו כי ערבים אנו זה לזה. לכן ראשית, הריבית נאסרה, אחר כך בא רעיון עשיית הטוב עם הזולת ע"י תרומות ומעשרות, שמיטה ויובל. אך עם כל החמלה לעניים, התורה קבעה שאיש שאינו מחזיר את חובותיו לא יזכה לתמיכה משפטית. יהיה עליו להחזיר את חובו, ואם הוא אינו מסוגל לכך, הוא יימכר לעבד עברי עד שיחזיר את חובו או עד שנת השמיטה, וזו גישה הרבה יותר נוקשה מזו שתקנו חברות "נאורות" בימינו. כך כנראה התורה משקפת את הרעיון הגדול וזו הדרך לבקש שלום ולרדוף שלום בין איש לרעהו!