אי הטיפול ברמה הארצית בתופעת העצים הקורסים הוא מחדל ממשלתי.
העץ שנפל אתמול ביקנעם פגע בחמישה נערים. זה מצטרף לכך שבשבוע החולף, אקליפטוס שקרס על משפחה שטיילה בעמק ואדי נחל הגיבורים בחיפה הרג אישה בת חמישים. אין הדבר סתמי ששני מקרים דומים כאלו אירעו סמוך מאוד בזמנים האחד לשני והסבו פגיעות קשות עד כדי אובדן חיים.
מסתבר שפגיעה ברכוש ובנפש בישראל בשל קריסת עצים היא עניין שבשגרה. זה קרה ב-15.11.11 בפתח תקוה, כאשר עץ נפל על מכונית במהלך נסיעתה. בכפר סבא ב-11.4.03 בשטח פרטי ובעצם מדי זמן מה, שוב ושוב מדווחים מקרים כגון אלו.
ההתייחסות של הרשויות אל התופעה היא ככזו שנגרמת בשל כוח עליון ועל כן לא ניתן לטפל בה טיפול שורש. ואולם מאחורי הרושם הראשוני שאכן כך הם פני הדברים, מסתתרת הזנחה פושעת שגרמה ברשלונותה לכל אחד ואחד ממקרי הפגיעה. מתברר שבמקום שהממשלה הנוכחית ובמיוחד המשרד להגנת העורף שעומד בראשו כיום מר
עמיר פרץ, יתנו את דעתם על הנושא, יקחו אחריות ויצאו בתוכנית מקיפה לטיפול ומניעה, העדיפו אלו כמו כל הממשלות הקודמות לדורותיהן, לגלגל מעליהם את האחריות לנושא לפתחם של עשרות גורמים אחרים.
בשטחים הפרטיים הוטלה האחריות על בעלי הקרקע. בערים, נקבע בסעיך 242 לפקודת העירייות כי הן האחראיות וזה אושש בפסק הדין משנת 2006 - עיריית ירושלים נגד עמרם מימוני. בתוואי שמתחת לקווי מתח חשמליים ממונה חברת החשמל על הגיזום והכריתה. בשמורות ובפארקים אחראיות המנהלות וכן הלאה והלאה...
מרוב עצים לא רואים את היער ומרוב אחראים עקרונית נוצר מצב אבסורדי שבו שאף אחד לא נושא באחריות בפועל למלחמה ולמיגור מלא של התופעה.
עצים קשישים
רשויות מקומיות רבות פשוט אינן יכולות לטפל בתחום ולעסוק בו בשל חוסר תקציב, בעיות נזילות ובהיותן פושטות רגל. אזרחים פרטיים לא נותנים את הדעת על האפשרות של קריסה ואינם ערוכים למנעה מבעוד מועד. ובכלל, במדינה צחיחה שבה אין יערות של ממש לא ייתכן שנושא שכרוך בחיי אדם, בפגיעה ברכוש ובסכנה יהיה כל כך מפוזר ובלתי מאורגן.
לא סביר שבשביל להתקין איזו פרגולה שמשקלה עשרים ק"ג ידרש תכנון, אישור מהנדס, הגשת תוכנית לוועדה וכיו"ב ולשתילה של עץ שיכול להגיע למשקל של טונות רבות לא יהיה כל תיעוד ורישום. רוב העצים בישראל, מלבד כמה מינים ספציפיים שחיים זמן ארוך מאוד כמו הזית והשקמה, הם בעלי תוחלת מחיה של עד כמאה שנים. לכן המדינה הצעירה שלנו לא סבלה מצורך בתחזוק עצים קשישים בעבר ועל כן לא נקבעה מעולם מדיניות רצינית למלחמה בתופעת הקריסה של עצים מחמת זיקנה, ריקבון, מחלות, פגיעה בזדון או כרסום מזיקים.
ואכן השנים חלפו, ובישראל קיים כיום דור שלם של עצים קשישים המועדים לקריסה בכל עת. פגיעות עוצמתיות ולחצים כפי שאירעו בסופה האמתנית מן החורף החולף מספיקות על-מנת לקרב עץ רקוב וחולה לסופו.
על-מנת להתמודד עם הדברים כראוי, נדרש הליך שבו המשרד להגנת העורף יקבל עליו ממשית ובפועל את האחריות לכל הצומח בישראל ויזום פעולה של מיפוי ותיעוד העצים. כמו-כן נדרש לבצע כריתה של ענפים בשל ריקבון, מעקב שוטף, גיזום וכיו"ב.
נדרשת פעולת הסברה ציבורית מיידית לשם פרסום התופעה והצורך להיות ער אליה ולנסות להמנע מסיטואציה טראגית. כן נדרש להציב שלטי אזהרה שיתריעו באזורים שמועדים לפורענות ובחלקות מסוכנות. נראה שבשל הגיל המתקדם של חלק מאוכלוסיית העצים בישראל אנחנו צפויים במחוזותינו לצפות שהתופעה של קריסת עצים תגבר. לאחר שגבתה קורבנות בנפש לא אפשרי עוד לעצום עיניים ולהתעלם. ההזנחה הנוכחית ששוררת מטעם הממשלה ואי העשיה כמוהם כרשלנות ואי הטיפול כמוהו כפשע.
