על שולחן הממשלה הונחה הצעת החוק לפטור ממע"מ ברכישת דירות לזוגות צעירים. היא מבטיחה רבות: מנגנון פיקוח על קבלנים ומוכרים (שברור שלא יפעל), ביורוקרטיה של קבלת אישורים וטפסים (מה יש, לזוגות צעירים אין זמן לצאת מהעבודה וללכת לעמוד בתור?), אוסף של כללים ותנאי סף (שלא ייאכפו), והוצאה של כמה מיליארדים, פרט לאין-סוף טריקים ומעשי מרמה שיצמחו ויפרחו כמקובל בכל עניין שיש בו חוקים וצווים מסובכים שאיש לא ניסה לבחון ולבדוק איך הם בדיוק יתנהלו.
הבה נבדוק: שר האוצר מציע פטור ממע"מ ברכישת דירות חדשות על-ידי מי ששירתו בצה"ל (או בשירות לאומי). מוגבל לדירות שמחירן עד 1.6 מיליון ש"ח. זה אומר מתנה של עד 288,000 ש"ח (18% המע"מ) לדירה (או 244,000 אם המחיר כולל כבר מע"מ).
אם האוצר מוכן לעזור לזוגות צעירים כאלה, אז למה כל ההתחכמויות, המנגנון, החוק, הצווים, התקנות והמנגנונים שרק יהוו מצע לחיידקי שחיתות חדשים? וזה עוד לפני העתירות לבג"ץ וצווי המניעה שימנעו את הביצוע בגלל אפליה לרעה של מגזר חרדי וערבי? לא פשוט יותר להחליט שכל מי ששירת בצה"ל והוא מחוסר דיור, אז ביום בו הוא ירכוש דירה, המדינה תיתן לו "מענק ביסוס לאחר שיחרור" בגובה (נניח) 4,500 ש"ח עבור כל חודש ששירת?
זה אומר שזוג צעיר ששניהם שירתו שירות סדיר רגיל יקבל 162,000 עבור 36 חודשי שירות הגבר בסדיר, ועוד 108,00 ש"ח עבור 24 חודשי שירות האישה בסדיר, והנה קיבלנו את הסכום שהאוצר ממילא מוכן להעניק גם כיום. ובלי שום ביורוקרטיה. המחשב של צה"ל יודע בדיוק מי שירת וכמה חודשים. פשוט וזורם.
זו תהיה גם שיטה צודקת יותר. מי ששירת פחות יקבל קצת פחות. מי שלא שירת לא יקבל - וגם לא יוכל לרוץ להתלונן בבג"ץ על אפליה. מה לא צודק בכך שהמדינה מכירה לאדם ב-36 חודשי שירות ששירת בחינם, ומשלמת לו - אומנם באיחור - שכר מינימום על תקופת שירותו?
זה יחסוך ביורוקרטיה, זה יאפשר לצעירים לרכוש דירות, ימנע שחיתות ומניפולציות עם קבלנים, ויעשה את החיים קצת הוגנים וקצת נעימים יותר גם לזוגות צעירים שרצים כיום בין עבודה נוספת לגידול ילדים ואינם יכולים להשיג את ההון הראשוני המינימלי הנדרש לפני לקיחת המשכנתה.
אבל בגלל שזה פשוט, בגלל שזה ישים, בגלל שאת זה אפשר לבצע בקלות - את זה הם לא יעשו. כשאלוהים שלח אותם לשלטון (כי לבחור אותם - אתם בחרתם), הוא זה שסיפר להם שרק אם תהיה להם הרבה ביורוקרטיה, מסובכת ככל שרק אפשר, הם יוכלו להמשיך ולהציג בפניכם כאילו שהם וכל אנשיהם ועוזריהם ונהגיהם ומזכירותיהם ויועציהם המשפטים והתקשורתיים והחברתיים, הם חיוניים והכרחיים לפתרון בעיות לאומיות. באמת?