מתי היו פה דינוזאורים

מתי היו פה דינוזאורים? חושבים שמספיק להיכנס לאינטרנט ולברר? אז זהו שלא. לשאלה הפשוטה הזו, מסתבר, אין תשובה אחת. תלוי את מי שואלים ותלוי למי עונים. ולפעמים אפילו אין שאלה. אספר לכם סיפור. מעשה בוועדה של פרלמנט מזרח-תיכוני, שרבים מחבריו אדוקים בדתם. הוועדה הזו עוסקת בענייני מדע וטכנולוגיה. יום בהיר אחד יצאה הוועדה המכובדת לביקור במיתקן מרשים. באמת מקום בלתי-רגיל. מייצרים שם לווינים וגם עוקבים אחר הממצאים המרתקים שהם משגרים מהחלל. חזית המחקר והפיתוח העולמית. בלי הגזמה ועם הרבה גאווה. במהלך הסקירה על נפלאות הלווינים, שמעו חברי הפרלמנט על לווין חדיש, פרי פיתוח של מכון מחקר מוביל. הלווין הזה, סיפר המדען, עוקב מן החלל אחר סופר-נובות שהתפוצצו לפני מיליוני שנים: סודות היקום נגלים לנגד עינינו! אלא שבעוד המדען מסביר, זעו כמה מחברי הפרלמנט באי-נחת בכסאותיהם. ״למה זה בכלל מעניין לדעת על כוכבים שהתפוצצו לפני 6,000 שנה?״, שאל אחד מהם... המעשה הזה הזכיר לי סיפור אחר, קצת פחות משעשע. במרחק נסיעה לא ארוכה מהאתר המשוכלל, נמצאת מערה מרהיבה: נטיפים יורדים מן התקרה וזקיפים עולים מן הרצפה - תוצאה של הצטברות אטית של משקעי גיר במשך מאות אלפי שנים. אופס, רגע. עיצרו כאן. כמה שנים? מסתבר, שבפני קבוצות מסוימות המבקרות במערה אסור לומר את גילם האמיתי של הנטיפים - "כדי לא לפגוע במאמינים". עוד עדות לנבערות שיורדת עלינו. כשטיפלתי בסיפור הזה, עוד בקדנציה הקודמת של הכנסת, התברר לי שלעתים מדריכים במערת הנטיפים, שהם עובדי גוף רשמי - רשות הטבע והגנים - נהגו להסתיר מהתלמידים המבקרים שם את גילם האמיתי של הנטיפים כדי לא להרגיז את אלה המאמינים כי העולם נברא לפני התשע״ד שנים. כאשר בכל זאת נשאלו שאלות בעניין, השיבו כי הנטיפים גדלים בקצב של כמה סנטימטרים בשנה ועוד הבלים... הדבר המחריד הוא שאותם מדריכים ידעו היטב כי הם מורחים את התלמידים. העניין נודע לי דרך מורה שביקרה במקום עם כיתות בית ספר וחזרה מזועזעת. פניתי למשרד להגנת הסביבה כדי לברר אם בעוד אתרים בישראל ניתנות "הדרכות" מבישות מהסוג הזה. המשרד הכחיש בתוקף, ואני מקווה שהעניין הופסק. אם נעצור כאן ונעבור מייד למסקנות המתבקשות בעניין דת וכפייה דתית, נעשה רק חצי או רבע עבודה ובעצם נשקר לעצמנו. האמת היא שהבורות היא ממש לא נחלתו של מיגזר מסוים. הרי מה שקורה במערכת החינוך הוא עלבון לאינטליגנציה, תרתי משמע. וזה לא עניין של התרשמות אישית. דווקא התלמידים ואנשי החינוך שאני פוגש כל שבוע, מכל המיגזרים - יהודים וערבים, חילונים ודתיים - הם בדרך כלל אנשים מצויינים ומסורים וגם מאוד ערכיים. הבעיה היא בהשקעה הכללית, בסדר העדיפויות הלאומי. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומועדון המדינות המפותחות, OECD, שאנחנו כה גאים להשתייך אליו, ההשקעה בתלמיד בישראל נמוכה באופן משמעותי, בעשרות אחוזים, בהשוואה למדינות המערב. וגם ההשקעה המצומקת הזו היא פחות ופחות ציבורית ויותר ויותר פרטית, או במילים אחרות על חשבון ההורים - מה שגם מעמיק את הפער החברתי. והנה עוד עובדה: הכיתות בישראל הן הכי צפופות בעולם המערבי. אפילו יותר צפופות מכמה מדינות מתפתחות, שזו מילה מכובסת למדינות נחשלות. "התקן" של משרד החינוך - עד 40 תלמידים בכיתה - הוא התקן הכי לא מתוקן שאני מכיר. 40 זה שדה קרב, והקרב אבוד מראש. אי-אפשר ללמוד ואי-אפשר ללמד בג'ונגל כזה. הורים בעלי יכולת כלכלית יממנו לילדים שיעורים פרטיים, ואלה שאין להם ייאלצו להסתפק "בלמידה המשמעותית" שהם מקבלים במסגרת הצפופה בבתי הספר. הצפיפות בכיתות ישראל גדולה ב-33% מהממוצע של ה-OECD. הכיתות כאן צפופות יותר מבאינדונזיה. ואיפה הכי צפוף? אצל היהודים החילונים. וזה סדר הצפיפות, מהמרווח אל קופסת הסרדינים: ממלכתי-דתי, חרדי, ערבי, וממלכתי רגיל - שם הכי דחוס. היעד הלאומי שלנו צריך להיות הגדלת ההשקעה לתלמיד לפחות לממוצע, ואולי גם ליותר מהממוצע, של המדינות המפותחות. מאיפה הכסף? על-פי התוכנית הכלכלית החלופית של מרצ, שהציגה זהבה גלאון, ייכנסו לקופה הציבורית יותר מ-40 מיליארד שקלים באמצעות שורה של רפורמות: החזרת הבעלות על משאבי הטבע לידי הציבור, טיפול בתכנוני מס אגרסיביים ומיסוי הרווחים הכלואים, שינוי בתקציב הביטחון, צמצום ההטבות של חוק עידוד השקעות הון, ועוד. רק מהגז לבדו, אם נדע לתבוע את המגיע לחברה הישראלית מהמשאב הזה השייך לה, ניתן לבצע מהפיכה בחינוך. וגם בבריאות, אגב. אה כן, וגם בטיפול באוכלוסייה המבוגרת ובתאונות הדרכים. אין לי שום אשליה שזה יכול לקרות בממשלה הנוכחית. כשאני רואה את שטר הזיכיון ל-30 שנה (!) שניתן לטייקוני הגז, אני מבין שמה שקרה עם ים המלח יקרה פי מיליון עם הגז. ממש כמו בתחום המדיני או הדתי, גם בעניין החברתי-כלכלי שכדאי לקרוא לו בשמו - קפיטליזם חזירי: מהלימון הזה של ממשלת נתניהו, תצא רק חמיצות. שותפיו השונים, כולל לבני ולפיד, משרתים את מדיניותו. חלק מהם יכולים לעקם או לסתום את האף עד מחר, אבל זו השורה התחתונה: הם לא "משנים מבפנים" כלום. הם משרתים ומיישמים את מדיניות ראש הממשלה. אני משוכנע, ואני אומר את זה על סמך מפגשים עם מאות אנשים בשבוע, בכל הארץ, שלא רק שחייבים להחליף ממשלה, אלא שזה אפשרי מתמיד. ומרצ צריכה ויכולה להיות שותף בולט בממשלה אחרת. ככל שנהיה חזקים יותר, הסיכוי לכך גובר. אנחנו לא צריכים טובות מאף אחד, וגם אף אחד לא יעשה לנו טובות כאלה. זה בידינו, כאן ועכשיו. מרצ מתחזקת, והשנה היא בוחרת את המוסדות שלה. אנחנו נמצאים בתנופה. זה לא רק הסקרים המחמיאים והתגובות הטובות מהשטח, אלא גם ובעיקר האנשים שמצטרפים למרצ. כי ככה זה עובד. אי-אפשר רק לקטר ולצקצק או להסתפק בהצעות ורעיונות - טובים ככל שיהיו. אם רוצים שינוי, צריך לעשות אותו, להיות חלק ממנו. אז בבקשה, זה בידינו, בידכם, וזה פשוט: תכתבו לי במייל חוזר, תשאירו טלפון, ונתקשר אליכם בהקדם. תצטרפו, תתפקדו, ונעשה את זה יחד. להתראות, ניצן