האלוהים האכזר המוזר אני
בך מואסת, עליך כועסת.
בתי האהובה, בתי היקרה, נשמה,
בצערך וכעסך את לי יקרה.
הנני מחכה לך ברום, מתפעל ממך כשאת בגיא בן הינום,
כמו גיבורה שחוזרת מהקרב,
את נשמה שכבודה עם כיסאי במרום מונח.
אלוהים אכזר שרק מתיימר להיות רחמן
ורק כאשר שרים לו מזמורים בנו פתאום נזכר
איך לא תבוש כך בי להיטפל, לך בחר לך קרבן אחר
ממני לא תשמע לא שבח לא תהילה, לבי נעול בפניך.
בתי היקרה אלוהים סולח לנשמתך
אין לי אליך שום טינה
נשמה יקרה גם כעסך בעיני הוא נפלא
כעסך כאבן פנינים יקרה מפז ממנה יבנה במרום בית המקדש.
חדל חדל עלי להלעיז,
להרבות דיבורי סרק איכה תעיז
מדוע מתעקש אתה לקרוא לי גיבורה
ואני – מה לי ולך?
לו ידעת נשמה מה שאת באמת
היית גם את משתתפת אתי בשמחה כעת
לי כאבן פנינים צערך יקר
אלפי מונים מכל שירי ההלל בו אבחר
לו הבנת באמת המהות העליונה
לא היית כועסת עכשיו אלא משתתפת אתי בשמחה
הלזאת אתה קורא שמחה
בני היקר כבר איננו ואני אם שכולה
אלוהים, האם אתה רציני,
או שאתה מזלזל בכאב על מות בני
האם זה דיבוק שאותך תפס
הו אלוהים איזה שד בך נכנס!
כן עלמתי הנוגה היפה,
אני מעריץ אותך על אחת כמה וכמה
בכעסך את יפה ובצערך נפלאה