עשרות זוגות-נעליים ניצבים דוממים על הגדה המזרחית של נהר הדנובה בבודפשט, במרחק של חצי קילומטר מדרום לבניין הפרלמנט ההונגרי המפואר. בהעדר שילוט מכוון אני מגיע אליהם בדרך-לא-דרך וללא שום גישה נוחה, ונאלץ תוך כך לדלג על פני כבישים סואנים, ללא מדרכות להולכי-רגל וללא שום מעבר-חצייה. בסופו של דבר אני ניצב דומם בפני מראה מצמרר, האמור לסמל את אותן נעליים שננעלו על-ידי היהודים ההונגרים בתקופת השואה, בטרם הושלכו למימי הדנובה הכחולה שהפכה עקב כך לאדומה מדם.
לפני שבע שנים הוקמה במקום הארור הזה אנדרטת-נחושת על-ידי האמנים ההונגרים, גיולה פאואר וקאן טוגאי, כדי להנציח את זכרם של מאות היהודים שנרצחו בידי קלגסי צלב החץ ההונגרים, ששיתפו בחדווה רבה פעולה עם המשטר הנאצי של הגרמנים.
האנדרטה מורכבת מ-60 זוגות-נעליים, עשויים מברזל, והפרוסים לאורך כ-40 מטר לאורך רציף הדנובה. כל זוג-נעליים הוא סיפור מצמרר בפני עצמו: מגפיים כבדים לצד נעלי-ערב מעודנות; נעלי תינוקות וילדים לצד נעלי נשים וגברים. כל הנעליים מסומרות לאבני הרציף וכולן פונות לחזית הדנובה.
זוועה
בשלהי שנת 1944, כשכבר הובסה גרמניה הנאצית, עדיין השתוללו ברחובותיה של בודפשט קלגסי מפלגת צלב החץ - המפלגה הפאשיסטית הלאומנית ההונגרית של אותם ימי-דראון. יהודי בודפשט, שהפכו בידיהם למרמס, נרצחו על ימין ועל שמאל, וגם גורלם של אלו ששרדו את המשלוחים במחנות לא שפר והם נפלו קורבן למעשי-אלימות.
הזוועה העפילה לשיא עם הובלתן של קבוצות-יהודים אל גדת נהר הדנובה, שם הם נורו והוטלו למימיו שהאדימו מדם, כשגוויותיהם צפו ועלו בו לאורכו. איש-שיחי ההונגרי, הניצב לידי, מגלה את אוזני על אודות הרקע למעשה הזוועה. מסתבר כי אנשי צלב החץ נהגו להעמיד את הקורבנות היהודיים על רציפי אבן, משני צידי הנהר, כשפניהם אל המים. או אז הם ירו בגבם וגופות המתים נסחפו בזרם, מבלי שהובאו לקבורה. כדי לחסוך בתחמושת, נקשרו היהודים זה לזה והוצמדו אליהם אבנים כבדות ומשקלות, כדי שיפלו בדרך זו יחדיו למים.
אף שהאנדרטה מעבירה, ללא ספק, מסר רב-עוצמה - היא לוקה בליקויים לא מעטים. משום מה ממוקמת האנדרטה במקום שכוח-אל, שקשה מאוד להגיע אליו, הן בשל העדר שילוט מכוון והן משום שלא ניתן לחצות בבטחה את הכבישים הסואנים הצמודים לדנובה כדי להגיע ליעד. גם הכיתוב שעל האנדרטה מעורר תהיות לא מעטות, באשר לוחותיה, החקוקים ברצפה, ממוקמים במרחק ניכר מן הנעליים עצמן, והם כמעט בלתי-נראים. מזה החולף לאורך הרציף נבצר להבין שהנעליים הן, בעצם, אנדרטת-הנצחה לנספי השואה, מה גם שהטקסט החקוק על האנדרטה הוא דל ובעייתי למדי. כל שנאמר בו הוא שהאנדרטה הוקמה "לזכר קורבנות שנורו ונרצחו על-ידי אנשי צלב החץ על שפת הדנובה ב-1944". כמה עגום ותמוה שלא מוזכר בו כלל כי הנרצחים היו, למעשה, יהודים!