הוויכוח בנוגע להצעת החוק לצמצום זכויות המוקנות לפי חוק הנכים לחיילי צה"ל מתנהל במידה רבה במגרש הלא נכון. הרחבת זכויות חיילי צה"ל הנכים (להבדיל מנכי צה"ל) מעבר לכוונה המקורית היא תולדת מציאות מטרידה של היעדר הסדר ביטוחי נאות למי שאיבד את כושרו לעבוד ולדאוג לעצמו בגיל הילדות והנעורים.
ההורים ששלחו ילד בריא לצבא דרשו בתוקף שיחולו עליו זכויות נכה צה"ל, אפילו אין בין מחלתו לתנאי השירות כל קשר, מאחר (במיוחד במקרים הקשים יותר) שהם אלו שיהיו חייבים לתמוך בו הרבה מעבר לתקופת התמיכה וסכומי התמיכה המקובלים.
זו בעיית היסוד - עד לכניסתו של אדם למעגל העבודה וגם לאחר מכן, בשנות עבודתו הראשונות, אין לו אפשרות להצטרף להסדר ביטוחי מתאים למקרים שתיגרם לו נכות קשה עקב תאונה או מחלה, למעט תאונות או אירועים בהן קיים גורם המפצה באופן מלא, על-פי דיני הנזיקין, כמו במקרה של תאונת דרכים.
ראוי לזכור שחלק משמעותי של הנכים בגיל הנעורים הם נכים מלידה עקב מומים מולדים וסיבוכי הריון ולידה. לדעתי פתרון ביטוחי למקרים אלו שיכסה סיכוני הריון ולידה אפשרי ורצוי, אולם מסתבר שביטוח נפרד לסיכונים אלו הוא יקר למדי ויהיה רלוונטי רק למשפחות מבוססות הזקוקות לו פחות.
חלק אחר של הנכים הקשים הם אלו שחלו או נפצעו לאחר לידתם ובטרם הצטרפו למעגל התעסוקה. לקבוצה זו כמו גם לנכים מלידה החוק מציע בבגרותם את גמלת הנכות הכללית ובמקרים קשים יותר גם גמלאות ניידות ושירותים מיוחדים.
לא אפרט את תנאי הזכאות לכל גמלה ואת שיעורי הגמלאות אולם ידוע ומקובל שגמלאות אלו מציעות את המינימום ופחות מכך. אין הן מפצות ילד או נער שאלמלא נכותו היה יכול להשתכר לפחות כשיעור השכר הממוצע במשק ומעבר לכך. אין הם מכסות את רוב הצרכים הסיעודיים ומי שנידון לחיות מגמלאות אלו, בהיעדר סיוע משפחתי, נידון לחיי עוני ודלות בצד הנכות הגופנית.
גורל די דומה יפקוד גם מי שכבר עבד בתחילת שנות בגרותו בעבודה חלקית או דלת הכנסה כמו סטודנטים המשלימים הכנסה או עובדים בראשית דרכם. בין אם יקבלו גמלאות נכות מעבודה ובין אם יקבלו תשלומים מקרן פנסיה. הגמלאות העיקריות קשורות לגובה הכנסת הנכה ערב היווצרות הזכאות ואלו שהפכו לנכים בשלב מוקדם מדי, בעת ששכרם הקובע לצורך הגמלה היה נמוך, התוצאה הקשה תלווה אותם מבחינה כלכלית כל חייהם והם ייאלצו להתקיים על גמלאות דלות.
הבעיה אינה נטולת פתרון. בשוק הפרטי פועלות חברות הביטוח המשווקות פוליסות לביטוח אי-כושר עבודה והמנהלות גם את קרנות הפנסיה בהן קיימים גם כן הסדרי ביטוח למקרי פרישה מעבודה עקב נכות או מחלה. עד היום לא יצרו החברות פוליסות דומות לאלו שטרם השתלבו במעגל העבודה. מדוע לא ירימו חברות הביטוח את הכפפה ויציעו פוליסת אי-כושר עבודה למקרי מחלה או נכות לילדים ונוער ואפילו לסטודנטים שטרם השתלבו במעגל העבודה?
אמנם כיום לחיסכון זה לא מוקנות כיום הטבות מס אולם ניתן להניח שהורים רבים ישמחו לרכוש תוכניות ביטוח עבור ילדיהם על-מנת להבטיח את עתידם במקרים קשים. עלות רכישת פוליסה כזו לא צריכה להיות יקרה במיוחד, באשר בכל זאת הסיכון בגילאים אלו נמוך מאוד יחסית. לחברות הביטוח יש מאגר נתונים עצום על-מנת להעריך את הסיכונים וכוונתי כמובן בראש ובראשונה למאגר הנתונים של המוסד לביטוח לאומי.
תוכנית ביטוח כזו חיונית במובנים רבים הרבה יותר מפוליסות ביטוח בריאות הנוהגות כיום עליהם נהוג להוציא סכומי עתק.
התוכנית חשובה לא רק למבוטחים אלא גם לבני משפחותיהם ובמיוחד להורים אשר ללא תוכנית כזו ייאלצו לשאת בעצמם בהוצאות כלכלת ילדיהם הנכים בשנות בגרותם, הוצאה שיכולה לפגוע קשות ברווחת המשפחה כולה.
הגיע העת שחברות הביטוח יציעו לציבור תוכניות ביטוח חדשות ונחוצות ובכך ימלאו תפקיד חברתי חשוב שישתלם להן גם כלכלית.
לפחות ראוי כי חברות הביטוח יקימו צוותים על-מנת לבחון באופן מקצועי אפשרות שיווק ביטוח אי-כושר עבודה כבר בגיל ילדות. ראוי גם שמשרד האוצר יעודד שיווק פוליסות כאלו על-ידי מתן הטבות מס.