ילדים יקרים אנא הקשיבו.
נניח שהעולם הוא הכיתה שלנו, וכל אחד מאיתנו הוא מדינה, או עם או קבוצה אתנית. בכל כיתה יש הרבה ילדים רגילים ומעט ילדים עם צרכים מיוחדים. ולעיתים מדובר בילדים חכמים מאד, וחרוצים מאוד אך מבחינה חברתית הם קורבנות, ילדי כאפות. אתם יודעים מה זה ילדי כאפות, אתם מכירים ילדי כאפות, רק אתמול דיברנו על כך במסגרת שיעורי הסובלנות, רק שלשום הורחקו מבית הספר שני תלמידים שכולכם מכירים על כי התנהגו באלימות כלפי ילד אחר, אשר הפך לקורבן לפריקת מקורות הזעם של גברתני בית הספר.
במשך מאות ואלפי שנים היו היהודים ילדי הכאפות של העולם, בכל מקום בו גרו הם נראו אחרת, לא התחברו לסביבה, לא התחתנו עם הסביבה, מצבם הכלכלי היה בד"כ טוב מהסביבה, ילדיהם היו הרבה יותר מלומדים והרבה יותר נקיים, לפלפים עם עיגולדים, מקור לקנאה ענקית, הם לא הרוויחו יותר, אך ניהלו טוב יותר את המעט שהיה להם, כמעט הכול חסכו מעצמם העיקר שלילדים יהיה מה לאכול העיקר שהילדים ילמדו, לא שתו לשכרה, לא התהוללו, ילדי כאפות.
המכות שחטפו היו חמורות יותר או חמורות פחות, כל שנה עם ההפתעות שצפנה, כל יום עם חששותיו.
עד שהגיע איזה פסיכי שהתחיל לרצוח אותם. מה זה לרצוח - מיליונים בתאי גאזים, ברכבות של מוות, במצעדי מוות, בירי הצרורות, וכמה שלא הרגו בהם, בסוף הם גם ניצחו אותו הם ניצחו את הרוצח הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית, הם חיים ומולידים ילדים, והכלב הנקלה תקע לעצמו כדור בראש וכל עוזריו הבזויים נתלו לתפארת אירופה הבזויה של אותם שנים, למעט אחד שאפרו המצחין מפאר את מימי הים התיכון.
ילדי כאפות אי-אפשר לבלוע ואי-אפשר להקיא, כי הם מאוד חכמים עם יצר שרידות שאין לו אח ורע, את זה הבין העולם בשלבים שונים לאורך המאה הקודמת, בעיקר לאור הטבח ההמוני והתקומה שלאחריו ולכן הכירו בנו כעם עם צרכים מיוחדים, עם שהעולם מבחין בו על-פי דתו, או הלאום שלו (לא חשוב כרגע המינוח המדויק) ושלח אותנו לבקשתנו לקצה העולם, למדבר, על-מנת שנכחד שם או שנפריח את השממה, ואנו במידה רבה הפרחנו.
אי-אפשר, או נכון יותר אסור לשפוט ילד עם צרכים מיוחדים במשקפיים של ילד רגיל, אינני יודע אם ניתן היה לקיים מערכת חינוך ללא טיפול ייחודי בילדים עם צרכים מיוחדים, וכך גם בעולמנו.
זה נכון שהתאגדות מדינית על בסיס דתי היא לא חזון נפרץ, אך עם שמזוהה לפי דתו וכמעט הוכחד עשרות פעמים בגלל דתו, כנראה לא יכול להתאגד ולהגן על עצמו אלא על בסיס הדת או הלאום, בייחוד אם רוב מכריע של תושביו כך מעדיף, ובייחוד לאחר שהעולם הכיר בצרכיו המיוחדים, וזה הפתרון המיטבי שמצא.
עיצוב האישיות
כאמור מי שבוחן ילד עם צרכים מיוחדים בעיניים של ילד רגיל חוטא, ומי שבוחן את קיומה של ישראל בעיניים של מדינה ככל המדינות חוטא.
זה נכון שכעת איש לא מתקרב אלינו, זרקנו את העיגולדים ושמנו משקפי שמש של רייבנד, אנחנו שמים ספרי נגד זעה ב-100 דולר לעיצוב האישיות, צה"ל שלנו זה קוביות קוביות על החזה, והדימוי של ילד כאפות נראה היום מאוד מאוד רחוק, מה גם שלמדנו גם יפה להרביץ, לעיתים אף כשאין חובה להרביץ (וזה מצריך תיקון ) אך המעטפת הזו המעצבת אותנו תלויה בגורם מפתח והוא יכולת שלנו לחיות יחדיו במקום אחד, כישות לאומית יהודית, הבית הלאומי של כל יהודי העולם, להתווכח עם עצמנו, להתמקח עם עצמנו, להתחתן עם עצמנו, מבלי שאנו חיים בתחת של העולם בכל פינה ופינה, ומעלים את הסעיף לכל סביבתנו.
עברנו המשותף, הגנים שלנו, יהדותנו, מייחדים אותנו מחד-גיסא, אך הם בפועל מהווים קוץ בתחת לאלה הסובבים אותנו, ואנו הסכמנו לעבור בגטו המדברי כאן באגן המזרחי של הים התיכון בעיקר על-מנת להיות עצמאיים ולהקטין את החיכוך, מרבית מדינות העולם תמכו במהלך הזה, וכנראה זה הפתרון המיטבי עבורנו.
זה פתרון ייחודי, זה פתרון עם חסרונות לא קטנים, תופעות הלוואי שלו הם קשות, כי במדבר שהיה כאן, בכל זאת חיו אנשים שאינם חיים בו היום. אך על פניו זה נראה הפתרון היחיד שמחזיק מים, כי להיטמע אנחנו לא מוכנים, כקוץ בתחת לא רוצים אותנו בשום מקום ולכן מקומנו כאן, כהתאגדות לאומית חריגה, מיוחדת, טעונת טיפוח, התאגדות יהודית בתוך ים האיסלאם שמסביבנו. והאלטרנטיבה ילדים היא לחזור ולהיות ילדי הכאפות של העולם.
ואת הבעיות שנוצרו או שיצרנו עם הקמת הגטו היהודי הגדול בעולם, לא נפתור על-ידי איבוד זהותנו, כי איבוד זהותנו יחזיר אותנו ל SQUARE 1 היינו לנקודת ההתחלה, ורק יחריף את הבעיות. חלה עלינו החובה להיות מספיק יצירתיים ומספיק נדיבים על-מנת לגלות את נקודות ההזדמנות אשר הן עדיין דלילות מידי ואולי אף אינן בנמצא עדיין, על-מנת לתקן את העוולות שנוצרו עם הקמת הגטו, בין אם אשמנו בהן ובין אם לאו, והכל הכל כאמור תוך שמירה על זהותנו, תוך שמירה הדוקה על הקשר עם השורשים שלנו.
תודה ילדים על ההקשבה.