העיניים שלנו הן מצלמות דרכן אנו רואים. אחד החלקים החשובים בעין הוא רשתית העין, דרכה המידע הנקלט מבחוץ עובר אל המוח. האור נקלט ברשתית כמו בחיישנים של מצלמה והמידע המתקבל כתוצאה מכך מועבר אל המוח.
כדי שהאור יגיע אל הרשתית כתמונה חדה ומדויקת, יש צורך במערכת טובה מאוד של עדשות שישברו אותו, בדומה לעדשות מצלמה. העדשה החשובה ביותר בעין היא הקרנית, שמהווה כשני שלישים מהכוח האופטי של העין.
חשוב להוסיף עובדה נוספת: הגוף שלנו אינו יודע לייצר משטחים חלקים לחלוטין, מהסוג שעדשת מצלמה דורשת. לכן פיתח הגוף מנגנון רטיבות ייחודי - דמעות - המסייעות בהחלקה של הקרנית. אם וכאשר פני השטח של הקרנית סובלים מיובש, המשטח הופך מחוספס, לא חלק וחסר ערך מבחינה אופטית.
הגוף מייצר נוזלי דמעות המכסים תדיר את פני השטח של העין וכאשר ממצמצים העפעפיים מורחות את הדמעות הללו על-פני השטח כדי שלא יצטברו בנקודה מסוימת. כתוצאה מכך יש לנו עדשה שעובדת מצוין ויכולה לתת לנו ראייה מושלמת.
הדמעות בנויות משלוש שכבות המונחות זו מעל זו:
- השכבה הקרובה ביותר לעין היא חומר רירי היודע להידבק אל פני השטח של העין, המיוצר על-ידי תאים המצויים בלחמיות המכסות את העין;
- השכבה הבאה מימית, היא נוצרת בעיקר על-ידי בלוטה הנמצאת מעל גלגל העין, בתוך ארובת העין. תפקידה ליצור את הנפח העיקרי של הדמעות והיא זו שנותנת את הרטיבות;
- השכבה השלישית עשויה מחומר שומני ששובר את פני השטח של הדמעות ומאפשר להן להתפרס על-פני כל הקרנית באופן אחיד.
מנגנון הייצור של כל אחת מהשכבות יכול להינזק וכתוצאה מכך תהיה פגיעה בפני השטח של העין. מגוון סיבות יכולות לגרום לכך. לדוגמה, החומר הרירי מיוצר על-ידי תאים הנוטים להיפגע כאשר משתמשים הרבה בעדשות מגע לאורך שנים ארוכות. ישנן מחלות חיסוניות בגוף הפוגעות בבלוטה היוצרת את החומר המימי. אם לאדם יש דלקת עפעפיים כרונית, היא גורמת לכך שהחומר השומני עובר שינויים כימים, הוא משנה את המרקם שלו ואינו מפורש מהבלוטות.
אין זה משנה מה הסיבה, התוצאה תהיה אותה תוצאה: כיסוי העין בדמעות אינו מושלם, והעין נחשפת לאוויר המביא ליובש ואי נוחות עד כדי נזק של ממש.