כשהציבור מטומטם ומאמין לפוליטיקאים שלו באמונה עיוורת, חסרת כל בסיס במציאות, בסוף הוא מקבל את המגיע לו במנה גדשה. ראו למשל את
אביגדור ליברמן, שר החוץ של ישראל, שהמילה אצלו זו מילה, ההבטחה היא הבטחה, עד שהכל מסתבר אחרת. בינתיים הוא נבחר, ראש ה
ממשלה שמר לו את תפקיד שר החוץ, חבריו למפלגה קיבלו תפקידים, ואז קם שר החוץ ויצא בחוץ, כלומר אל מחוץ לאיחוד עם הליכוד. למה? פשוט מאוד: מה שמניע את ליברמן זו הפוליטיקה הזולה. הוא הריח שמעמדו של נתניהו הולך ומדרדר תהומה, במיוחד בגלל המדיניות של ממשלת נתניהו-ליברמן שנועדה לעמוד במקום, לכן הוא תירץ את יציאתה של מפלגתו מן האיחוד.
מי שראה את מסיבת העיתונאים שליברמן כינס לא יכול היה שלא להתפלץ או לצחוק מהפגנת התמיכה שהוא זכה לה מחבריו למפלגה אשר ישבו ישובים בשורה אחת, גוום זקוף, ידיים משולבות, ופיותיהם סגורים הרמטית. כי מילה זו מילה, והמילה היחידה וגם האחרונה היא של ליברמן. יסלחו לי הקוראים אך מסיבת העיתונאים של ליברמן הייתה דומה למסיבות העיתונאים שמארגן נשיא רוסיה הדמוקרטית והליברלית, ו
ולדימיר פוטין. האמת היא שמלבד השר שמיר שניתן לזהותו מקילומטר משום הדמיון המושלם לאביו המנוח, לא ממש הכרתי את הסטטיסטים האחרים.
אז איך עובדים על הציבור? פשוט מאוד: מבטיחים הרים וגבעות, מציגים עמדות מיליטנטיות הנוגעות לבטן ומעוררות את חושים חבויים, ולאחר שנבחרים, צוחקים על כולם. הנה לכם דוגמה קטנה. להלן דברי ליברמן במסיבת העיתונאים בה נתניהו והוא הודיעו על הליכה ברשימה אחת לבחירות: "דיברנו על שינוי שיטת הממשל על רפורמה שלטונית, ורפורמה שלטונית מתחילה היום", אמר והבטיח. "אתם יודעים אצלי מילה זה מילה". לדבריו, "איחוד הכוחות של הליכוד וישראל ביתנו. איחוד הכוחות בינינו, הוא שילוב של ניסיון, עוצמה ואחדות. זה מה שעם ישראל מצפה לו היום. בין כל החלופות בחרנו באופציה של אחריות לאומית". מילים כדורבנות! כל מילה, מילה.
אז מה אנחנו צריכים להסיק מדברים אלה? שהרי ליברמן ראה לנגד עיניו את האחריות הלאומית, הדאגה לבטחון המדינה ושגשוג כלכלי כדבר ראשון במעלה. מה מכל אלה הוגשם? שום דבר. ישאל האדם מן היישוב איך אתה יודע זאת? פשוט מאוד: דברי ליברמן בעת פירוק השותפות עם הליכו ועם נתניהו: ""החיבור עם הליכוד לא עבד בבחירות וגם לא עבד אחריהן", אמר ליברמן, "חילוקי הדעות ביני לבין ראש הממשלה הפכו לעקרוניים ומהותיים והם לא מאפשרים קיום של מסגרת משותפת". ברור כשמש. אלא שנשאלת השאלה, מר ליברמן, הדואג כל-כך לבטחון המדינה ויש לו אחריות לאומית, מדוע לא סיפרת זאת לציבור? מדוע המתנת עד עתה? אולי הנזקים שנגרמו לאזרחי ישראל בלתי הפיכים? אז איפה האחריות הלאומית שלך? לא נעים לכתוב את המילה המדויקת אך נאמר בזהירות שכל האחריות שלך היא במקום שבו נהוג לשבת.
יש עוד עניין קטן שלא ברור דיו: אם ליברמן וסיעתו לא שבעי רצון ממדיניותו של ראש הממשלה וממשלתו, מדוע האחריות הלאומית לא מובילה את ליברמן אל מחוץ לקואליציה ואל מחוץ לממשלה? הרי ממה נפשך: אם אתה מיניסטר החוץ של ממשלה המנהלת מדיניות לא אחראית, הרי אתה נושא באחריות שיורית. אתה שותף לכל המחדלים של נתניהו, לפי הגדרתך. בעצם אתה צודק, כי הרי בישראל השרים הם חברי הממשלה אך באחריות לא נושאים באחריות למחדליה אלא רק להצלחותיה.
לו היה ראש ממשלה בישראל שיש לו עמוד שדרה של מנהיג אמיתי, מייד הוא היה מפטר את ליברמן מן הממשלה. אבל נתניהו לא יעשה זאת כי הוא פוחד לכיסאו, אלא אם כן ראש הממשלה יפתיע את כולם. ליברמן מעולם לא עשה שום דבר זולת לדבר או להבטיח. בתולדות ישראל הוא יירשם כאחד משרי החוץ הבלתי חשובים בעליל. במרבית מדינות העולם, וודאי בארה"ב ומדינות מערב אירופה, ליברמן זו אישיות בלתי רצויה. גם בענייני פנים אין באמתחתו שום הישג ממשי. ברית הזוגיות, שינוי ממשל ומיני הבטחות אחרות נותרו על הנייר בלבד. כך, ממערכת בחירות אחת לשנייה, תוך התבססות על אלקטורט המצביע עבורו מתוך מניעים של "אחד משלנו", וגם מיעוט המאמין לדבריו הבלתי ישימים, ליברמן היה לשר חוץ ולפוליטיקאי מחוזר. מלבד זאת, שום דבר ממשי. על הציבור לשפוט את התנהלותו ופעילותו של ליברמן ולהחליט ביום הבחירות אם הוא רוצה אותו או לא.