רבים מחברי טמפל עמנואל הם יהודים טובים מבורלי הילס. ביום יום, מדינת ישראל אינה בראש מעיניהם. הם תומכים במדינה, מוראלית וכספית, ועושים זאת באמונה שלמה למרות שרבים מהם לא היו בארץ כל ימי חייהם. הנה, השבועון-חינמום מקומי מלא מודעות עמוד שלם במהלך המבצע הנוכחי - קק"ל, הבונדס, וכו' וכו' - שעת צרה היא השעה הטובה ביותר לדרבן את היהודים הטובים בבורלי הילס לפתוח את ארנקיהם ולהתחייב לתרומות של שש, שבע ואף שמונה ספרות.
זהו קהל היעד, תומך ישראל וודאי לא שונא ישראל. לכן, ההחשפות פעם אחר פעם לביקורת (הגובלת לפעמים בהוצאת דיבה) על מדינת ישראל אומרת דרשני. גם הפעילות של טמפל עמנואל תחת הכותרת "Israel Matters" מעלה ספקות: האם דרך הפעולה היא להעלות על נס דברים שליליים, ורק דברים אלו?
כתבתי למארגני הארוע, חברי הקואליציה, שאולי מן הראוי לכלול גם מעט חיוביות על מדינת ישראל, "נציג משלנו" שלא יתקיף את המדינה ויהווה חומת מגן לעצם זכותנו להגן על עצמנו (לדוגמה מירי טילים בלתי פוסק ומנהרות תקיפה).
על כך נענתי בזו הלשון על-ידי נציגת הקרן לישראל החדשה.
"ארי, אחד מחוזקי ישראל הוא הקהילה החופשית והפתוחה של בעלי המניות שלה שיכולה לדבר, לתמוך ולהעביר ביקורת בונה. זהו בסיס הדמוקרטיה שמאפשר לישראל ולארה"ב לעמוד איתן בסערה בה רוחות הקיצוניות נושבות בחוזקה.
"דמוקרטיה חופשית נשארת יציבה נגד רוחות אלו בגלל שהיא נזונה מדעות שונות ומגוונות של הקהילה.
"הארוע הוא להשמיע דעות מנקודת ראות שונה, וכלל לא לתקוף את ישראל כפי שאתה מציע. כולם מוזמנים להיות נוכחים, והרבה בתי כנסת מזרמים שונים הוזמנו להיות בין המארגנים. אנחנו עדיין מצפים לתשובתם."
אכן ואכן, הבית עומד איתן נגד הרוחות מחוץ, אך עד מהרה לא ישאר בית כלל וכלל אם האויב פועל להורסו, לבנה אחר לבנה, מבפנים.
כשמילה חיובית אחת לא נשמעת בהקשר עם מדינת ישראל, ורק מוקיעים אותנו על כל מה שקורה, הדבר אומר דרשני.
האם זהו הזמן, תוך כדי מבצע צוק איתן, לצאת קבל עם ועדה ולדוש בכל אשר ישראל, כביכול, לא עושה כשורה?
אותם גופים בדיוק לא יזמו אירוע תמיכה במדינת ישראל, כי קל להעביר ביקורת, להשוות ולצעוק "אנחנו אשמים!" (או יותר נכון, "ישראל אשמה, ואנחנו מתביישים בקשר שלנו איתה!").
עוד יהיה זמן רב לתשאל ולהתבוסס בתאוריות נכבדות, "מה היה קורה אילו." בהקשר זה, נזכר אני באימרה: אילו לסבתא היו גלגלים, היא הייתה אוטובוס.
- המחבלים וארגוני הטרור המהווים את אויבינו בעזה וביהודה ושומרון רוצים דבר אחד בלבד - השמדת מדינת היהודים. הטילים אותם הם פיתחו, שיכללו וייצרו באלפים אינם "דרישות שלום חמות לאחיהם היהודים."
- כל אותן היחידות שאומנו ומנסות לחדור דרך הים או המחילות והמנהרות עושות זאת בכדי לחטוף ולרצוח כמה שיותר ישראלים-יהודים. וככל שהרצח יהיה אכזרי יותר וצעקתנו תעלה השמימה, כך הם ישמחו יותר.
- עשרות אלפי חיילים יהודים נמצאים עתה בעזה, מסכנים ואף מקריבים את חייהם למען שלום וביטחון מדינת ישראל.
יהודי באשר הוא שרואה לנכון לתקוף ולהעביר ביקורת בשעה זו על חיילי צבא ההגנה לישראל, ראש הממשלה, שריה ויועציה צריך להיות מוקע מחמת מיאוס.
אין הם חלק מאתנו, אין הם זכאים להיות כלולים במה שנקרא כאן ה"אוהל הקהילתי." אין הם ראויים להגנתה של מדינת ישראל, לסוכת שלומה ולמקלטה בעת הצורך.
יהדות ארה"ב וקואליצית ה"שלום" (או השמאל) אינה ראויה להכלל במניין ישראל ואוהביה. מקומם תחת הכותרת "מחרבייך ומהרסייך."
דבר לא השתנה בארה"ב. בעת מלחמת העולם השנייה, יהדות ארה"ב עמדה איתן נגד התערבות ארה"ב בנעשה בארופה ועזרה ליהודי ארופה, ועתה היא פועלת ללא הרף נגד עצם קיום מדינת ישראל.
טעוניהם כמובן יגידו שלא כך הוא, אך מעשיהם מוכיחים במדויק נקודה זו. כיון שאין כל דבר חיובי הקשור במדינה, התנהלותה בשגרה או בחרום, הרי שהגיע זמן הינתקות. אך שתי רגלי על הקרקע, ויודע אני את שיקרה בסופו של דבר. כמו בעבר כך גם בעתיד. עמדנו כולנו, רועדים ופוחדים, תשושים ובאפיסת כוחות, לא יודעים את אשר עומד לקרות לנו בעוד דקות ספורות. בראש התור עמד קצין נאצי והפריד, אלו לימין, ואלו לשמאל. לא אז שינה אם האדם היה יהודי מסורתי או דתי, או מומר שמזה שבעה דורות היה נוצרי אדוק.
כך גם בהווה, למי משונאינו מבחוץ יהיה אכפת אם מישהו היה בשמאל, השמאל הקיצוני, המרכז (כמוני) או הימין? עבורם כולנו איש אחד, יהודי שנוא שאחת דינו - להשמדה.
שני חסרים עיקריים התגלו בכל העוצמה במבצע צוק איתן: חוסר המעש נגד האויב מבית וחוסר הפעילות נגד האנטישמיות בעיקר בארופה. חייבים אנחנו להתייחס לשני תחומים אלו כל עוד ניתן להשתלט עליהם.