השמאל הנאור מכתיר את עצמו שוב ככזה

אני לא חולק על הכותב המציין שמדובר בעימות חסר תקדים בין יהודים לאומניים ופשיסטים (לא בטוח שהפשיזם דווקא מגדירם) לבין מה שהוא קורא "יהודים הומניסיטים ליברלים ( להלן "שמאלנים")". בהמשך הוא מדבר על תפיסת העולם הליברלית הומניסטית כמי שעשויה לקנות אחיזה בקרב "העם" רק בימי שלום וביטחון, מה שדורש הבהרה לגבי מיהו אותו העם שהיא יכולה או לא יכולה להיות מקובלת בו. כי אם העם הזה הנו אך ורק יהודים אז כיצד תפיסה זו, בין שהיא אתנוקרטית ובין שהיא תיאוקרטית עולה בקנה אחד עם תפיסה ליברלית ופתוחה? אם לא מדובר אך ורק ביהודים, איך זה שהוא מדבר בתחילת מאמרו על יהודים הומניסטים ליברליים. הרי לכל בר דעת צריך להיות ברור, ולא צריך להיות ד"ר למשפטים, שיש סתירה במושגים: יהודים-הומניסטים-ליברליים. לעומת זאת אם הייתה ישראל מדינת לאום אזרחי יכלו להיות בה הומניסטים ליברלים ישראלים, אחת דתם או מוצאם האתני. מכאן שגם השמאל, הגם אי-אלימותו ואף היות חלקים ממנו קורבן להתקפות מילוליות ואף אלימות, אינו נקי מהאנומליה של ישראל חסרת הלאום הישראלי האזרחי המשותף. ייתכן שהכותב צודק בפסימיות שלו לגבי מה שיהיה בישראל, אבל דומה שאין הוא ער לכך שמיום הקמתה של ישראל היא נולדה פגומה מהותית מבחינת יכולת הגדרתה כמדינת לאום דמוקרטית.