הסתגלות לבי"ס בראי הרפואה המשלימה

לתזונה נכונה יש השפעה עצומה על בריאות הילד וביצועיו בבית-הספר וחשוב לדעת, כי הרגלי התזונה נרכשים כבר בגיל צעיר מאוד. חוש הטעם בתינוקות ובפעוטות מוגבר לאין שיעור ביחס למבוגר ולכן חשוב מאוד בשנותיו הראשונות של הילד שלא לחשוף אותו לטעמים חזקים והמזון צריך להיות די תפל ביחס למזון של מבוגר. אחת הבעיות הנפוצות היא חשיפה מוקדמת לחטיפים שגורמים לילד לאבד את הרצון לאכול מזון "פחות טעים", כמו ירקות ותבשילים שונים. לא פעם אני שומע טענה מההורים שלא ניתן לוותר על החטיפים והמזונות המעובדים, כי אחרת "מה הילד יאכל". גם סוכר נכנס לקטגוריה זו, ברגע שהילד נחשף לסוכר לא טבעי כמו בממתקים למשל, כל סוכר אחר (למשל, בפירות) נראה דל וחסר טעם והוא יבקש שוב ושוב את הממתק.

• ארוחת בוקר: רוב הילדים כיום אוכלים בבוקר דגנים עם חלב, הבעיה היא שוב ברמות הסוכר הגבוהות. כמות הסוכר בדגני בוקר יכולה להגיע עד לרבע ממשקל הקופסא. הסוכר הוא חומר זמין מאוד שנספג מהר ומציף את הדם בגלוקוז, הגוף מגיב מיידית בשחרור אינסולין שגורם לסוכר להיספג לתאים במהירות ואז יכולות להופיע תופעות כמו עייפות וחוסר ריכוז בבית-הספר במיוחד בילדים עם קשיי ריכוז. הסוכר לא מכיל סיבים, ויטמינים ומינרלים (שמצויים בריכוז מושלם בפרי למשל) וגורם להשמנה ולהופעת מעגל קסמים שדורש עוד ועוד סוכר כדי להתגבר אל השינויים הקיצוניים בריכוז שלו בדם. ארוחת בוקר טובה היא כזו שתתבסס על דגנים מלאים לא ממותקים שמתפרקים באופן הדרגתי במעיים ומספקים לגוף את הסוכר לו הוא זקוק בצורה מתונה ובליווי מרכיבי תזונה חיוניים אחרים כמו סיבים ויטמינים ומינרלים;

• ארוחת 10 בבית-הספר: לא פעם נוכחתי בילדים המביאים לבית-הספר שקית של צ'יפס או חטיף אחר כארוחה. איך אנחנו כהורים מצפים שילד יתפקד כראוי בבית-הספר אם זו הארוחה שהוא אוכל?

• בעיית הזרחן: כיום תעשיית המזון מוסיפה זרחן למזונות כמו פסטרמה, נקניקים, משקאות מוגזים, אשר יכול לגרום או להחמיר אי-שקט וקשיי קשב בילדים. לכן חשוב להימנע ממזונות אלו בכלל ובמיוחד לא לפני ובמהלך הלימודים;

• צבעי מאכל ותוספים שונים: חלק מצבעי המאכל נחשדים כאלרגנים או כמסוכנים (במיוחד צבעי מאכל המיוצרים מתוצרי נפט) ואחרים כגורמים לאי שקט. לכן חשוב לצרוך מזונות שאינם מכילים תוספים כמו צבעי מאכל, מונו סודיום גלוטמט וחומרים רבים אחרים הנמצאים במזון מתועש (הקפידו לקרא את רשימת המרכיבים בכל מזון שאתם קונים);

• ריתמוס התזונה: כיום בהרבה משפחות אין שעות אכילה מסודרות וכל אחד מבני הבית מגיע ואוכל (לרוב גם מול הטלוויזיה) באופן עצמאי. כמו-כן, ישנה נטייה לנשנש כל היום ומכאן בעיית ההשמנה שהופכת להיות למגיפה.

כל שיטות הטיפול הטבעיות מדברות על הצורך בהקדשת זמן לארוחה, לשבת ולאכול במתינות ובשעות קבועות כל יום. לאכילה יחד כתא משפחתי יש חשיבות רבה בהקניית הרגלי אכילה נכונים לפעוט שאיתם הוא יישאר למשך כל חייו. החוויה של להיות ביחד חשובה מאוד לילד. היא נותנת לו ביטחון בתא המשפחתי ועוזרת לו ליציבות פנימית. חשוב להבין שהילד זקוק לרוטינה ברורה עם שינויים מינימליים. אכילה מול הטלוויזיה או תוך כדי ביצוע פעולות אחרות, גורמת לאכילת יתר ולהפרעה במערכת העיכול. בזמן הארוחה רצוי שלא לשוחח על דברים הפוגעים בשלוות הארוחה. הכלל הבסיסי ביותר בתזונה, הן לילדים והן למבוגרים הוא: להשתדל לצרוך מזון כמה שיותר קרוב לצורתו הטבעית. ככל שהמזון מתרחק משם, הוא דורש מאמץ גדול יותר מצד הגוף לעכל אותו והערך התזונתי שלו נמוך יותר ולכן עדיף לוותר עליו.

אנחנו מבלים שליש מהחיים במצב שינה. השינה עדיין לא נחקרה מספיק ורוב הנסתר על הנגלה בנושא זה. עם זאת, די אם נבדוק את נחיצות השינה לאדם ונגלה כי אדם יכול לשרוד כ-10 ימים ללא שינה בעוד שהוא יכול לחיות 40 יום ויותר ללא מזון. רובנו יודעים כי פעוטות זקוקים לשינה מרובה, אך רובנו לא מכירים את העובדה, כי גם מתבגרים זקוקים ליותר שעות שינה מאשר אדם מבוגר. ילדים ומתבגרים זקוקים ל-12-9 שעות ויותר של שינה בלילה ואם מפחיתים את כמות שעות השינה, ישנה פגיעה ישירה בריכוז, החמרה משמעותית בהפרעות קשב, ירידה בהישגים הלימודיים, חוסר מוטיבציה ונטייה להשמנה.

כיצד אם כן אנחנו יכולים לשפר את השינה אצל ילדים (וגם מבוגרים)?

• יש להימנע מלהכניס לחדר הילדים מחשב, טלוויזיה, וידאו או מסך אחר. כל אלו הם זוללי שעות שינה וגורמים לילדים להישאר ערים הרבה מעבר לזמן שילדים ללא מסך בחדר נשארים ערים. אם הכנסתם מסך לחדר מצאו דרך נעימה ונכונה להוציא אותו משם או לנטרל אותו בשעות הלילה;

• חשוב להימנע מפעילות אינטלקטואלית אינטנסיבית לפני השינה כמו לימוד למבחן או משחקי חשיבה, עדיף לקרא סיפור / אגדה / ספר נחמד בהתאם לגיל;

• רצוי להימנע ממזונות או ממשקאות מעוררים לפני השינה כמו קולה, שוקו, מזונות מאוד מתובלים או חטיפים;

• חשוב שחדר השינה יהיה שקט ו"להוריד ווליום פעילות בבית" כאשר אחד הילדים הולך לישון;

• רצוי להיצמד ככל שניתן לריתמוס הטבע ולהתכונן לשינה זמן לא רב לאחר רדת החשכה, במיוחד בילדים קטנים ובפעוטות;

• ילד (וגם מתבגר) הוא יצור תנועתי מאוד וזקוק לתנועה רבה במהלך היום, שמירה על כלל זה תסייע לשינה טובה יותר;

• חשוב לשמור על שעות שינה קבועות ולא רק על כמות השעות כדי ליצור ריתמוס שיהפוך להרגל.

ילדים זקוקים להרבה תנועה והבעיה שלנו כמבוגרים היא שאנו מתייחסים לילדים כמבוגרים קטנים ושוכחים שהם במצב פיזיולוגי ומנטלי שונה לחלוטין. קשה להאמין, אולם ילדים בגיל הגן ובית-הספר היסודי רצים ביום כ-30 ק"מ מבלי להתעייף במיוחד. פעילות גופנית מסייעת לילד לבנות מסת שריר טובה, לחזק ביטחון עצמי ולשיפור מצב הרוח. מאז הופעתה של הטלוויזיה ומאוחר יותר המחשב, מרחקים אלו הצטמצמו בצורה דרסטית. נוסיף על כך את השינוי בתוכניות הלימודים במהלך השנים שהוסיפו הרבה שעות עיוניות על חשבון זמני פעילות גופנית ונקבל מצב בעייתי מאוד שגרם לעליה עצומה במספר הילדים השמנים, בבעיות קשב וריכוז, בבעיות של דיכאון וחוסר שמחה אצל מתבגרים. תוכניות הלימודים היום בבתי-הספר וכמויות שיעורי-הבית הבלתי אנושית, גורמים לילדים לשבת עד השעות המאוחרות של הלילה בניסיון להתמודד עם משימה בלתי אפשרית. הילד נאלץ לנשנש על-מנת להישאר עירני, עולה במשקל, מפסיד שעות שינה, רב וכועס על בני הבית וההורים ומפסיד את הזמן שהיה אמור להיות פנוי למשחקים ותנועה. מה הפלא שהרוב המוחלט של הילדים שונא ללמוד ושונא את רוב המקצועות? המחשבה שעוד ועוד שעות לימוד לתלמידים היא זו שתגרום להם לדעת יותר שגויה, מאחר שהיא התנתקה מכלל בסיסי של הטבע: "יש לשלב בין מנוחה לפעילות בצורה הרמונית". כפי שלא ניתן להיות כל הזמן במצב עירות תמידית, כך לא ניתן לאלץ ילדים ללמוד 10 ויותר שעות ביממה - זהו לימוד לא פורה שאינו מביא תוצאות אמיתיות. הדבר משול לכך שהיינו מבקשים מאדם לחיות רוב הזמן במצב נשיפה ולא מאפשר לו לשאוף אוויר. הקפדה על תנועה מספקת חשוב ביותר בגיל הגן ובית-הספר היסודי ואנחנו כהורים צריכים לעודד את הילד לצאת לגן המשחקים ולא לרבוץ מול המחשב או הטלוויזיה ולסייע לו לחלק את המטלות שהוא מקבל מבית-הספר בצורה סבירה, כך שיישאר לו די זמן לפעילות גופנית על בסיס יומיומי.

לרפואה המשלימה יש כמה דרכים להתמודדות עם ילדים המתקשים בהתאקלמות למסגרת החינוכית או כאלו הסובלים מקשיי ריכוז:

• פרחי באך: זוהי שיטה המתבססת על מתן תמציות פרחים בהתאם למצבו של הילד לתקופת זמן מוגבלת. התאמת התמצית היא על-פי קריטריונים נפשיים מנטליים ופחות פיזיים. לדוגמא: פרח האגוז WALNUT יכול לסייע לילדים להתאקלם בסביבה חדשה וילד שסובל מפחדים בלתי מוסברים יקבל את פרח הצפצפה. ילדים חסרי סבלנות יכולים להשתפר עם נטילת הפרח מימוזה ביישנית;

• ביופידבק: טיפול המתבסס על המשוב הביולוגי של הגוף. כלומר, אנחנו יכולים למדוד את רמת המתח והריכוז של הגוף ולאמן את הילד לשלוט במרכיבים הלא מודעים אצלו על-ידי משחק מחשב למשל והנחיות מתאימות מצד המטפל. הטיפול מתאים לילדים מגיל 8-7 ומעלה;

• הומיאופתיה: השיטה מתבססת על מתן חומרים טבעיים מדוללים המותאמים באופן אישי לילד לאחר תשאול מתאים. לדוגמא: ילד ביישן שמתקשה להתנתק מההורים וזקוק להרבה עידוד ותמיכה יטופל על-ידי כלנית;

• טיפולי מגע: היתרון של המגע בטיפול בילדים הוא היכולת שלו לתקשר עם הילד בצורה הבסיסית ביותר. מגע יכול להרפות מתחים, לשחרר עכבות ולשפר שינה ותפקודים אחרים של הילד בכל הגילאים. טיפולי מגע כוללים: רפלקסולוגיה, עיסוי הוליסטי, עיסוי ריתמי, שיאצו, טווינא ועוד.

לסיכום:

הקפדה על דברים בסיסיים כמו תנועה, תזונה ושינה, יכולים לשנות מקצה לקצה את יכולת ההתאקלמות והלימוד בבית-הספר ואת הכישורים החברתיים של הילד. את הפעולות השונות והשינויים הנדרשים, רצוי להתחיל לפחות שבועיים לפני תחילת הלימודים.