נפתח בשר הביטחון משה (בוגי) יעלון. יאמר מייד שלא מדובר באותו "בוגימן" מסתורי, ששימש בין השאר נושא לשלושה סרטי קולנוע. מדובר ב"בוגי" שלנו, שר הביטחון. די לקרוא על חייו בקצרה ב"וויקיפדיה" ובמקורות אחרים כדי לראות את עברו העשיר. לא בממון אלא ברוח, באידיאלים, בעמדות חברתיות אשר החתירה לשוויונות היא אחת מהן, בהשכלה, בענווה. גם רוב חייו בצבא רצוף הישגים אישיים וזכייה בעיטורים, תפקידי צמרת, לרבות ראש אמ"ן וראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל. ומה עוד אפשר לבקש כאשר איש כזה שבע מעשים ועטור תהילה הוא שר הביטחון של מדינת ישראל.
אז מדוע הוא בכול זאת בעיניי אניגמה, חידה.לא משום שיש לו פרצוף של משחק "פוקר" ויש לו דימוי כזה. לא ברור לי אם הוא רק מקצוען מעולה או גם אדם חכם. אם הוא אסטרטג טוב או רק טקטיקן מעולה. תהייָה זאת גָדלה אצלי בעקבות מבצע " צוק איתן" . מצד אחד הוא הצטייר כאדם שקול, מחושב, מצד שני ההצהרות שלו לעתים, אף שנאמרו בטון שקט מאוד, לא עלו בקנה אחד עם עמדה אסטרטגית שמיוחסת לו.האם אדם כזה כאשר הוא הופך לפוליטיקאי הופך עורו.רוצה לומר שהכרנו את יעלון כאיש צבא,וגם בתפקיד זה הייתה בו איזו חידה. ההופעות השקטות שלו לא שידרו דימוי חד.
בעקבות מבצע "צוק איתן", התהיות שלי לגבי האיש, כאמור, הלכו וגברו. איך יכול מנהיג פוליטי בימינו, שהיה גם מצביא, שלא להסיק מסקנות שאף פעם, בשום מקום,כולל ארץ ישראל, ובייחוד לא כיום, אי-אפשר לחסל תנועת טרור, כלשהי (עם מרכאות כפולות או בלעדיהן) ובייחוד כאשר מאחוריה אידיאולוגיה - אך ורק בנשק. האמריקנים למדו זאת בווייטנאם, באפגניסטן, בפקיסטן. הבריטים למדו זאת בארץ ישראל. המרשם המוצלח ביותר לטיפול בטרור שנטוע היטב בתוך העם הוא בצד המקל גם גזר. בעקבות המכה הצבאית, שיפור תנאי החיים, הפניה לפן הפוליטי. ואם "בוגי", לא הפנים זאת, הוא עם כול הידע הצבאי שלו, מתעלם מן המציאות,ובמקרה הטוב הוא אניגמה.
במשטר שלנו, בדומה למשטרים פרלמנטאריים אחרים במערב בחירת כול השרים היא להלכה בידי ראש הממשלה. למעשה היא בידי השותפים לקואליציה.יש להניח שאילו הבחירה הייתה בידי ראש ממשלה, כול ראש ממשלה, הוא היה בוחר אלה שלפחות לדעתו מתאימים לתפקיד. בייחוד אמורים הדברים לגבי שלשוה שרים שמשפיעים על חיינו. שר הביטחון, שר האוצר ושר החוץ. באנגליה הבעיה פחות בעייתית מכיוון שרק מפלגה אחת שולטת ובידי ראש הממשלה האופציות לבחור, וגם לפטר. וזה אמור לגבי מדינות שונות באירופה למעט איטליה, שם החלפת ממשלות מתחרה בהחלפת בגדים. בגרמניה המפלגה השלטת זקוקה לשותפה. אבל בסופו של דבר מי יהיה שר חשוב, זאת קובעת הקנצלר. בצרפת המשטר הוא נשיאותי. כאן יש לנו קואליציות שעטנז.
יופיעו המנהיגים בפנינו
אשר לדמוקרטיה הגדולה ביותר, בארצות הברית, הנשיא הוא לפי החוקה ראש הרשות המבצעת וגם המפקד העליון של הכוחות המזוינים, אבל מנויים בכירים חייבים באישור וועדות בסנט. השימועים שנערכים בוועדות השונות של הסנאט הם חוליה חשובה בהליך המינויים הנשיאותיים. מאות מועמדים למשרות בכירות נתונים לחקירות ולשימועים פומביים בסנאט בטרם אישורם. הליכי החקירה והשימוע מאפשרים לוועדות לבחון את כישורי המועמד ואת ניגודי העניינים הפוטנציאליים שעלולים להיות כרוכים במינויו. ההחלטה אם לקיים או לא לקיים הליך שימוע נתונה לשיקול דעתו של יושב-ראש הוועדה הדנה באישור המועמד.ההכרעה של יושב-ראש הוועדה בעניין תלויה, בין השאר, בחשיבות המשרה בה מדובר .עם אלה נמנים שרי הממשלה,שופטי בית המשפט העליון, ראשי סוכנויות הממשל וכיוצא באלה.
אולם תוך כדי כך, וזה הדבר החשוב, הציבור לומד משהו על אדם שבידו מופקדים תחומים חשובים בחיינו, לעתים של דברים גורליים. היינו עדים, לדוגמה, לתהליך מינויו של צ'ק הייגל לשר ההגנה של ארה"ב כאשר סנטורים רפובליקניים בוועדה, בסיוע ישראלי סמוי, ניסו להדביק לו עבר אנטי ישראלי.זאת הייתה מערכה די קשה והנשיא הצליח לשכנע כמה מחברי הוועדה שזאת השמצה וכי הוא אדם ראוי מאוד למשרה.הוא נבחר לבסוף והוא הוכיח, בין השאר, שהוא ידיד ישראל
בכול מקרה, השימועים בוועדות הסנט מהוות חשיפה ציבורית לגבי נושא תפקיד חשוב והעם יודע מי האיש אשר יכריע בעניינים חשובים בחייו.לדעתי עלינו כאן בארץ לאמץ שיטה זאת,ואם יש צורך אז בחוק. הרי לקראת הבחירות לכנסת ה-14 חוקק חוק הבחירה הישירה של ראש הממשלה. אולם לאחר שהוא פגע במפלגות הגדולות, שתיהן- עבודה וליכוד - שינו את החוק והחזירו את השיטה הישנה. לעומת זאת קיימות בחירות ישירות לראשי הרשויות המקומיות. עם זאת לגבי מינויים בכירים כאלה אפשר והכנסת תראה לנכון לשנות את החוק,בראותה את המציאות העגומה.
ערך מוסף בהופעת מועמדים לתפקידים בכירים כמו שר הביטחון, שר האוצר ושר החוץ, הוא שהציבור שלנו ילמד משהו על המועמדים לתפקידים אלה.
דרושה ראייה נכונה של המציאות.
בשעתו באחת הרשומות התייחסתי לתוצאות של שתי מלחמות העולם, הראשונה והשנייה.לאחר הראשונה בעלות הברית המנצחים, דיכאו, רוששו, ריסקו את המנוצחים בעיקר את גרמניה. התוצאה הייתה מלחמת העולם השנייה והשואה. לאחר מלחמת העולם השנייה, מיד עם התבוסה בוצעה "תוכנית מרשל" לשיקומה של אירופה. לא רק זאת שנמנתה עם בעלות הברית, אלא גם עם הציר ובראשו גרמניה. וזה הצליח. המסקנה המתבקשת אצלנו כי "תוכנית מרשל" משלנו לעזה, היא לא רק חלק חשוב מערכת הל"פ (לוחמה פסיכולוגית) שכיום היא נדבך חשוב יותר מאי פעם, אלא צורך רציני להביא למהפך יסודי בקרב הציבור הפלשתיני לקראת שקט בשלב המיידי והשלום בטווח הרחוק יותר. במצב כיום אין להם לעזתים מה להפסיד זולת הכבלים. ואילו בשעה שישנה רווחה כלכלית- יש מה להפסיד. יתרה מזאת, אל נתפלא שבסקר שנעשה בקרב הפלשתינים, גדל כוחו של החמאס. הם נחשבים לגיבורים בעיני העם הפלשתיני, ובצדק.
במציאות, ההנהגה שלנו מזכירה לי אפיזודה מביקורי בשעתו ביפן. הכרנו כאן בארץ תייר יפני,מו"ל חשוב בטוקיו ובקיוטו, בשם הונמה. הזוג הודיע לנו שאם אי-פעם נבקר ביפן הם רוצים שלכמה ימים נהיה, רעייתי ואני, אורחיהם. ואכן בבואנו,הזוג ארח אותנו לא בביתם הראשי בטוקיו אלא במשני- בקיוטו. ביחד טיילנו בלימוזינה של המשפחה עם נהג צמוד ומזכירו של מר הונמה מר שינמה,בקיוטו והסביבה, במשך שלושה ימים .בין השאר סיירנו באזור ההר פוג'י.
באחד הערבים ואנו בבית אירוח בסביבות ההר, היה איזה אירוע עליז באחד המועדונים בסביבה. אולם לא רצינו לקחת מכונית אלא לטייל, והדרכים והסמטאות בדרך אל המועדון היו ארוכות למדי. מזכירו של מר הונמה מר שינמה הציע שנעשה קיצור דרך. ועשינו זאת, בהדרכתו בחושך, דרך חורש סבוך, תעלות, גבעות, ובמקום להתקרב אל המועדון, חשנו שאנו מתרחקים . בשלב מסוים הגברת הונמה פרצה בצחוק גדול. היפנים צוחקים לעתים רחוקות, וצחוק גדול מצד אישה הוא דבר נדיר.בעלה זקף אוזניים אך היא רמזה לו שתגלה לנו את סיבת הצחוק. היא ניגשה אלינו ואמרה בלחש באנגלית: Mr Shinma is almost blind - "מר שינמה הוא כמעט עיוור" ואכן הוא הרכיב משקפיים ובקושי מצא דרכו ביום והנה הוא מוליך אותנו בחושך בדרך חתחתים".
חברי ההנהגה שלנו ממלאים את תפקיד מר שינמה. הם סומים, והמנהיגות הקולקטיבית נעדרת חזון ואין לה מנהיג בעל השראה. אנו שוב במדבר ותועי המדבר- אלה אנחנו, אך אין לנו משורר לאומי כמו ביאליק שיכתוב עלינו פואמה. יש לנו "בוגים"