סקר שפורסם לאחרונה מצביע על ירידה בתמיכה בראש ה
ממשלה למחצית לעומת התמיכה בו בשלבים הראשונים של מבצע צוק איתן. השם שניתן למהלך, "מבצע", מלמד על האסטרטגיה שנבחרה: לא מלחמה, לא פתרון כירורגי, לא ניסיון אמיתי לשנות מציאות, אלא השגת תקופת שקט.
תקופה בת תשע שנים, שההתייחסות אליה היא כמו גזירה משמים שאיננו שולטים בה. כי טרור אי-אפשר לחסל ולנצח, רק לקבל ממנו הפסקות ארוכה ככל שניתן, וזאת בסוג הפעולה - לא מלחמה קרקעית שרק היא הייתה יכולה לשנות את המציאות הבלתי נתפסת לאור ההיסטוריה החוזרת של המבצעים בעזה. גם שם המבצע (במכוון או פסיכולוגית) "צוק איתן" מעיד: אומנם כן, איתן לספוג וסטטי כמו צוק לא זז.
המגמה הזאת של השלמה עם השיטה שנכפתה עלינו על-ידי ארגון טרור המכניס תחת כנפיו בהתמדה מאות אלפי אזרחים ולאחרונה מכליל כבר מיליונים, כאשר המבדיל בין המאוימים הוא רק מספר השניות טקטיות לשם התחמשותו מחדש ואז הוא פועל בגדול, ואחרי ספיגה ממושכת בא ההכרח במבצע הבא וחוזר חלילה.
כאמור הצגת המציאות המעוותת הזאת היא פועל יוצא של חולמי חלומות באספמיה שלפני תשע שנים הרסו חיים וקברו חלום יהודי שהיה למציאות, לטובת אובססיית השלום השקרית הבלתי נשלטת, ומסרו את רצועת עזה לאבו-מאזן, ומכחיש השואה הפסיד אותה בבחירות "דמוקרטיות" לחמאס. בעזה יש מדינה פלשתינית חמאסית, דגם קלאסי שהזויי מוח רוצים להקים דוגמתו גם ביהודה ושומרון, ושסופו יהיה כמו בעזה. עזה איננה יצור חריג. ראה סוריה, עירק, לוב. המזרח התיכון "החדש" מתחדש תדיר, משופע בדוגמאות. הוא נמצא בהתחדשות מתמדת כבעבר גם בהווה, ואין ספק כי בעזרת אללה אכבר גם העתיד מובטח באותו סגנון .
אוכלוסייה מהווה שכפ"ץ לצבא
ממשלות ישראל וראשיהן יצרו במשך 9 השנים האחרונות מציאות הפוכה, סוריאליסטית ובלתי נתפסת, שהצבא החזק ביותר במזרח התיכון, אחרי שטיפת המוח והניצחון המרשים הסוחף וההרואי של צה"ל על תושבי גוש-קטיף, הוצב מאחורי חומת מגן אנושית של אזרחים, ילדים, נשים וזקנים, חומה שעם השנים הלכה והתרחבה לממדי ענק ויצרה עבור האזרחים חיים-לא-חיים. כיפת הברזל מצילה חיים, אך ההכרח בשימוש בה הורס את שיגרתם והתנהלותם הנורמלית של מה שבני אנוש קוראים חיים. מדובר בחיים המתנהלים בין חמש עשרה, שלושים או שישים שניות מטווח הממ"ד. קשים עוד יותר החיים בטווח הפצמ"רים שדוגמאות קיבלנו בנחל עוז ובנירים בשולי הפסקת האש "הנוכחית".
לתופעה הזאת שאוכלוסייה מהווה שכפ"ץ לצבא יש התחלה, וכמו רוב ההתחלות מתחילה בקטן, בארגון שמנה 4 אימהות, שבניהן שרתו בלבנון ושדרשו החזרת הבנים מלבנון - ספיח של מלחמת לבנון הראשונה. הן התמקמו בקריה בתל אביב, תוך תמיכה וליווי תקשורתי כפי שהתשקורת יודעת ויכולה לקדם נושא. ואכן
אהוד ברק, אז ראש ממשלה, הבטיח וקיים. באחד מלילות הקיץ ב-2002 צה"ל עזב באישון לילה את לבנון. נכון יותר בריחה מתוכננת תוך השארת ציוד כבד ומוצבים שלמים, והחמור מכל - הפקרת בעלי ברית לבנונים שלחמו בשיתוף עם צה"ל שנים נגד חיזבאללה.
משם לדעתי נולדה והתפתחה הקורלציה, הקישור בין החיילים לבנים, החיילים הם הילדים של כולנו, להבדיל מהילדים הנשים והזקנים מהפריפריה, מהדרום הרחוק. כי רחוק מהעין רחוק מהלב, וזאת על-אף המחיר שהם נדרשים לשלם. אך זהו מחיר סביר למען השלום ושלום חיילינו-ילדינו. זכור לי כי הורי חיילים בבסיס צהלי בדרום דרשו לפנות את הבנים החייליים מבסיס באזור לבסיס עורפי, לאזור שעדין היה שקט אז. אינני זוכר את תפקידם של החיילים אך גם אם לא מילאו תפקיד מבצעי קונקרטי זה מלמד על פגם בסיסי במחשבה, הן בהקשר הצבאי וחמור פי כמה בהקשר החברתי. מודל קלאסי של היפוך תפקידים המלמד על שורשי התופעה: מרחיקים חיילים מן הגבול המסוכן, אבל התושבים יכולים להמשיך לגור שם.
שיא האנומליה - פרשת שליט
אך השיא ששבר את כל השיאים, שיא האנומליה, היא פרשת
גלעד שליט, החייל של כולנו. גם כאן הקמפיין התקשורתי שהפך איסור מכל היבט הגיוני ומוסרי למותר וחובה, והממשלה וראש הממשלה
בנימין נתניהו נכנעו וביצעו מהלך "משלים" בלתי נתפס מכל זווית לוגית ומוסרית למהלך הקודם: הפקרת תושבי הדרום, הפקרה שגדלה לממדי חצי מדינה .
אוקטובר 2011 עסקת שליט!. הפעם ההפקרה היא שוויונית. היא מסכנת את כולם בלי העדפות ובלי יוצאים מן הכלל כי הרי החייל הוא הבן של כולנו. 1,027 רוצחים בקטגוריות שונות חלקם רוצחים בפועל, חלקם סייענים לרצח והיתר רוצחים בפוטנציה, בוגרי מכללות אידיאולוגיות בבתי הכלא, כולם משוחררים והם מצהירים באדיקות על המשך הדבקות במטרה ושמירת אמונים לה ולמקצוע. וזאת תמורת שחרורו של בן חייל. בלתי נתפס. אין ולא הייתה החלטה ועשייה מזוכיסטית חסרת אחריות לאומית בסדר גודל כזה. "נעשה הכול" היא סיסמה נבובה, שקרית חסרת הגיון ומוסר, ועסקת שליט היא כזאת בממד לאומי. תרגומה המעשי של התיזה שרק החייל הוא של כולנו ועבורו נעשה את הכול, היא נסיעה מטורפת של החברה הישראלית במדרון חלקלק מכוסה קרח ו/או חצייה ברמזור אדום בצומת סואן.
למען מיצוי הנושא, יש גם צד שני של המטבע. העובדה כי רבבות חרדים פטורים משירות בכל מקרה ואין אכיפת חוק. כנ"ל אזרחי מדינת ישראל הערבים שמסרבים לקחת חלק גם בשירות לאומי, התחליף לשירות הצבאי, שרות המיועד לצרכי חברתם. והקלות בה משתחררים המשתמטים מהשירות. אין ספק שהצד הזה של חוסר השוויוניות והחידלון של המדינה מגביה את רף היחס לגבי המתגייסים בפועל. אכן, זה מצדיק אמפתיה והערכה, אך לא מעבר לחובה ולזכות להיות חייל במדינה יהודית ריבונית אחרי אלפיים שנות סבל ושמד, ולהגן על אזרחיה ולא ההפך - לסכן את אזרחיה.
