תמיד חשבתי, שההטיה נגד ישראל בתקשורת הישראלית יונקת אך ורק מן השנאה העצמית היהודית. אולם מתברר, שיש בשיח הציבורי שלנו עוד פגם, והוא העדר חשיבה חופשית, משוחררת מרוחות האופנה ומצוויי התקינות הפוליטית, המוכתבת בעיקר ע"י האמריקנים. גם בהגות הפוליטית אנחנו עדר השועט רק לכיוון אחד, וכוונתי למנסחי הידיעות והכותרות, לפרשנים ולכותבי המאמרים מסביב לסכסוך הדמים באוקראינה.
תשאלו כל צרכן חדשות, מי האיש הרע בסיפור הזה ויאמר לכם ללא היסוס - פוטין, שמניעים אותו תאוות כיבוש ושאיפת התפשטות אל הממדים של האימפריה הסובייטית, לשעבר.
הנושא הזה מעניין אותנו, מפני שאוקראינה רוויה היסטוריה יהודית מפוארת ומדממת והוא גם חשוב לנו בגלל מאות אלפי היהודים שעדיין חיים גם שם וגם ברוסיה. המשטרים בשני הצדדים נוטים חסד לבני עמנו וממשלתנו נהגה נכון כשהתחמקה מלהצטרף לגינויים נגד רוסיה ושומרת על ניטרליות. עם זאת, חובה לדעת את העובדות ולשפוט אותן ברוח חופשית ובאופן בלתי תלוי, ואת זאת התקשורת והאקדמיה שלנו אינן יודעות לעשות.
אנחנו, לשם שינוי נעשה כאן 'איפכא מסתברא' ונסתכל על הסכסוך מנקודת מבטו של פוטין. זה שנים ניטש מאבק פנימי בין מערב-אוקראינה, הנוטה למערב וחותר להצטרף לאיחוד האירופי ולנאט"ו (ברית צבאית המכוונת נגד רוסיה), לבין המזרח שחיים בו גם דוברי רוסית רבים והמעדיף את הקשרים עם רוסיה. זה שנים שאנחנו שומעים על הפגנות בכיכר מיידאן בקייב, שמלוות לעתים בתגרות קשות. נפוצו לא מעט שמועות, כי הרבה כסף אמריקני ואירופי הוזרם דרך עמותות המתדלקות את התנועות העממיות האלה. איך השיטה פועלת, אנחנו יודעים מניסיוננו המר כאן, מן החתרנות והמלשינות של ארגוני ה"שלום", כולם ממומנים ע"י ממשלות או ארגונים זרים.
בסיבוב האחרון באוקראינה, ראש הממשלה הפרו-רוסי, ינוקוביץ', חתם על "הסכם הצטרפות" שקרב את המדינה לאיחוד האירופי, אבל התקפל ונסוג מן ההסכם הזה תחת לחצו של פוטין. בעקבות זאת הוא הודח לאחר מהומות קשות, ותחתיו הגיע שלטון פרו-מערבי מובהק. בתגובה, החזיר פוטין את חצי האי קרים לרוסיה וארגן במחוזות המזרחיים התקוממות מקומית בגיבוי רוסי, הדורשת להתנתק מאוקראינה ולהקים בשלב הראשון את "הרפובליקות העממיות" של דונייצק ולוגנסק, שתאוחדנה ותיקראנה "האיחוד של נובורוסיה", ואחר כך תהיה אולי חזרה מלאה לחיקה של "אימא רוסיה".
כדי להבין את המניעים, הבה ניזכר במלחמה קודמת, בגאורגיה, שהייתה בעבר חלק מברית המועצות. גם גאורגיה שאפה להצטרף לנאט"ו ולאירופה, וזאת בעידוד המערב, והייתה זאת גאורגיה שפתחה במלחמה על שטחים שנויים במחלוקת, ובתגובה הוכתה קשות ע"י הרוסים, שניצלו את ההזדמנות כדי להשתלט על אבחזיה ודרום- אוסטיה.
הצד השווה בשני המקרים הוא איתות רוסי ברור, שהיא לא תסבול ברית צבאית עוינת על גבולה, בשטחים שהיו חלק מברית המועצות, ובמלים של פוטין: "לרוסיה אינטרסים לאומיים שיש לכבד. איננו רוצים שארגון צבאי יתערב בחצר האחורית, בסמוך למולדת שלנו או בטריטוריות שהיסטורית שייכות לנו. אינני יכול לתאר לעצמי שאבקר ימאים של נאט"ו בסבסטופול. אני מעדיף שהם יבקרו א ו ת נ ו בסבסטופול."
פוטין אומר בעצם, שעד שהמערב מתנחל לו בנחלותיה לשעבר של רוסיה, הוא יקדים ויעשה זאת תחילה!. הוא גם מסתמך על ההיסטוריה, ואכן האזור הזה היה טורקי עד לסוף המאה ה-18, והיו אלה הרוסים שכבשו ויישבו אותו וקראו לו "נובורוסיה".
האם העמדה הזאת של פוטין היא תוקפנית ובלתי מקובלת, כפי שטוען המערב? פוטין מסתמך על תקדים קוסובו, שטח סרבי ריבוני שלאט-לאט הסרבים נדחקו מתוכו, עד שהפכו למיעוט. השטח נכבש ע"י נאט"ו במלחמה נגד סרביה, ולבסוף הקוסוברים, מוסלמים ממוצא אלבני, הכריזו בו עצמאות על דעת עצמם ורוב ארצות המערב, עם אמריקה בראש, הכירו בעצמאות החד-צדדית הזאת!, מכאן גוזר פוטין גזירה שווה למעשי הרוסים בקרים.
הרוסים מזכירים גם את פרשת הטילים הסובייטים שקובה של קסטרו ניסתה להציב בארצה בשנת 1962, במקביל לטילים אמריקנים שהיו מוצבים בטורקיה, על גבול ברית המועצות. בגלל קרבת קובה לפלורידה, ארצות הברית, הביא הנשיא קנדי את העולם עד לסף מלחמה גרעינית, בעצרו את האוניות הסובייטיות עם הטילים בלב ים. לבסוף נאלצו הסובייטים לסגת. אבל אוקראינה סמוכה לרוסיה יותר מאשר קובה לפלורידה!.
פה ארשה לעצמי שאלה משלי: האם ישראל לא הייתה מתערבת, לו הזמינה ירדן את משמרות המהפכה האירניות לחנות על גבולנו? ומכוח מה אנחנו שומרים לעצמנו את זכות הטיסות הצבאיות בשמי לבנון? התשובה היא, שלגבי אינטרסים ביטחוניים חיוניים לא שואלים שאלות.
בימי הנשיא רייגן החליט הקונגרס האמריקני להשתמש בנשק, כדי למנוע הפצת הקומוניזם במדינה כלשהי ביבשת האמריקנית.
מכוח מה ? מכוח הכרזה של הנשיא האמריקני ג'יימס מונרו עוד ב-1823( מלפני כמעט 200 שנה!), שהפכה ל"דוקטרינת מונרו", והיא יסוד מוסד במדיניות החוץ האמריקנית. ההכרזה אומרת בין היתר, שכל מאמץ אירופאי להרחבת השפעתה בעולם החדש ייחשב "מסוכן לשלומנו ולביטחוננו", ולכל התערבות במדינות ריבוניות באמריקה תתייחס ארה"ב כפעולת איבה נגדה.
אם כן, פוטין מנסה להחיל 'דוקטרינת מונרו' רוסית כדי למנוע התערבות אירופית או אמריקנית באזורים שהיו פעם ברית המועצות. על כך המחלוקת, וכך צריך לשפוט אותה. בישראל, משום מה, לא מסוגלים לכך.