אם אני קורא נכון את דבריו ניתן למצוא בהם את האמירות היסודיות הבאות:
1. אבו-מאזן הולך ומצטייר כנון-פרטנר. לאחר שהתיאש שלא בצדק מלקבל מישראל במו"מ מדומיין ובלי שיעשה ויתור מהותי כלשהו את ככל מה שהוא דורש, הוא משליך יהבו על הזירה הבינלאומית, ומנסה להשיג אותם דברים באמצעותה. ישראל לא תניח לו לעשות זאת, ותפעל נגד יוזמותיו אלה בדרכים שונות. במסגרת זו גם השיב נתניהו לשקרים ולסיפורי הבדים של אבו-מאזן כראוי, ואולי אפילו במידה של under statement.
2. ישראל מוכנה לתוכנית שיקום בעזה, בתנאי ששכנינו, הפלשתינים עצמם והמערב יסייעו בכך. התנאי היסודי הוא אי-חידוש התחמשות החמאס, ושקט לאורך זמן. שידרוג תנאי החיים ברצועה, לרבות תנועה אזרחית חופשית במידה רבה הוא אופציה, מאוחרת יותר שתתרחש לאחר הצלחה סבירה של השלב הקודם, ובתאני של פרוז הרצועה. שלב זה יושג במו"מ ולא ע"י שימוש בכוח צבאי.
3. כל עוד חמאס אינו מקבל את תנאי הקוורטט, בין אם הוא חלק ממשלת האחדות הפלשתינית ובין אם לאו, ישראל אינה רואה בו פרטנר להסדר. הפסדה של ממשלת האחדות אינה משנה בעניין זה דבר. השילוב של אבו-מאזן המתחמק ממו"מ אמיתי ומתגרה בישראל בכל דרך אפשרית, וחמאס שדבק באמנתו תחת
ממשלה אחת, מעמיד בסימן שאלה את המסלול הישן של מו"מ להסדר עם הפלשתינים כפסדה ערבית.
4. ככל שאבו מאזן הופך לפחות ופחות רלוונטי, והסכסוך חוזר להיות חלק מתהפוכות האי-יציבות האזורית. וככל שגדל ומתרחב פוטנציאל האינטרסים המשותפים לישראל, למדינות הערביות המתונות יחסית, גדלה האופציה לפתח מולן תהליך חלופי להסדר ישראלי-ערבי כולל, שהפלשתינים ישולבו בו ולא יובילו אותו. המהלכים בעזה יכולים להיות מנוף גם לקידום יוזמה זו, כשהמפתח הוא בידי מצרים וירדן.
שינוי זה שעליו מדבר נתניהו אינו רק שינוי מדיני, הוא גם שינוי מנטלי ברחוב הערבי-פלשתיני. השאלה היא כמובן כיצד תתפתח התפיסה בעיני המדינות הערביות המתונות, בין הבנה שהסדר יכול להביא להן יתרונות לא מעטים, אבל אינו יכול להיות מושג בדרך של אולטימטום (נוסח ההצעה הסעודית, ואפילו נסח הצעות מאוחרות וממותנות יותר של הליגה הערבית). העזים של ירושלים ורמת הגולן הן אבני נגף בהתפתחות התפיסה הערבית ונכונות ערבית למהלכים של שיקום כלכלי אזורי היא סימן שאלה לא פשוט נוסף. סוגיה פתוחה ולא פשוטה אחרת היא מידת המעורבות של המערב במהלכים מסוג זה. כאן יחסן המעורער מצרים וסעודיה עם ארה"ב של אובמה, פועל לטובת ישראל, אם תדע להתנהל נכון.
בכל מקרה שינוי מגמה זו עשוי להוביל להעלמותו של אבו מאזן וצריך להבטיח שהדבר יהיה לטובה ולא לרעה. שינוי זה הוא גדול וכבד ומי שמצפה בישראל שהוא יבשיל תוך ימים או שבועות - טועה טעות מרה. אם תתפתח מגמה כזו לכלל פעילות אקטיבית ואפקטיבית, יסמן הדבר שינוי יסודי בגישה הערבית, שעיקרו - הכרה במדינת לאום יהודית באזור, הסדרי ניהול ושליטה בירושלים (ללא ריבונות זרה) ותוכנית ליישוב "הפלטים" הפלשתינים בכל רחבי המזרח התיכון; אני מציע שגם
זהבה גלאון וגם בוז'י הרצוג יצטיידו ב"מנת ברזל" של סבלנות פוליטית... וייעצו גם לרחוב הפלשתיני - כידידים, כמובן - לעשות כן.