הצעת חוק מע"מ אפס לדירות משתמשת במונחים והגדרות השאולים מחוק מס ערך מוסף, ולכאורה תואמת לו, אך היא סותרת אותו ואף קובעת הסדרי ענישה משלה. ראוי שהמהלך יעוגן בחקיקה על-ידי שינוי סעיפיו של חוק מע"מ ולא בדרך של יצירת חוק נפרד ממנו, המהווה חריג בנוף החקיקתי.
חוק מע"מ מסדיר את כל הדינים של מס ערך מוסף - על מי יחול, שיעורו, אופן גבייתו ועוד. הצעת החוק הנוכחית נסמכת על חוק מע"מ; סעיף 2 בה קובע: "לכל מונח בחוק זה תהיה המשמעות הנודעת לו בחוק מס ערך מוסף, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת".
מס ערך מוסף הוא מס עקיף החל על צריכה, ולא מס ישיר החל על הכנסת הנישום. סעיף 30 לחוק מע"מ קובע את סוגי העסקות שהמס עליהן יהיה בשיעור אפס. סעיף זה אינו מבדיל בין אנשים שונים המבצעים את העסקות שהמס עליהן הוא בשיעור אפס, אלא קובע פטור החל על כל מי שמבצע עסקות מסוימות הקבועות בו.
ואולם, הצעת החוק הנוכחית סותרת את חוק מע"מ בכך שהיא קובעת מי מהנישומים יהנה מהטבה של מע"מ בשיעור אפס, וגורמת למס ערך מוסף, שהוא כאמור מס עקיף, להתנהג כמו מס ישיר. מן הראוי היה לבצע תיקון ישיר של סעיף 30 לחוק מע"מ. כך הצעת החוק הייתה משתלבת בחוק מע"מ ולא סותרת אותו, ולא היה צריך לחוקק חוק נפרד ממנו.
הפתרון מצוי בפתיח
זאת ועוד: הצעת החוק מכילה סבך של פרטים על-אודות מחיר הדירה, הזכאים להקלה זו ועוד. פרטים כאלה מופיעים בדרך כלל בתקנות, ולא בחקיקה של הכנסת. אילו הייתה הצעת החוק מתקנת את חוק מע"מ באופן ישיר, היה שר האוצר מוסמך לקבוע בתקנות את ההסדרים המפורטים המצויים בהצעת החוק, ללא צורך לקבל את אישור הכנסת, אלא רק את אישור ועדת הכספים, וזאת על-פי סעיף 145 לחוק מע"מ.
משלא מוצע לתקן את חוק מע"מ באופן ישיר, יש לכלול בפתיח של סעיף 3 להצעת החוק את המשפט הבא: "על אף האמור בסעיף 30 לחוק מס ערך מוסף". לפיכך, סעיף 3 ינוסח כך: "על אף האמור בסעיף 30 לחוק מס ערך מוסף בעסקה למכירת דירת מגורים מוטבת מעוסק במקרקעין לרוכש זכאי או לרוכש מוטב החייבת במס לפי חוק מס ערך מוסף, יהיה המס לפי החוק האמור בשיעור אפס". זה המעט שאפשר לעשות, בבחינת "הרע במיעוטו", כדי למזער את האנומליה הגלומה בחקיקת חוק המבוסס על חוק מע"מ מצד אחד, אך סותר את עיקריו מהצד השני.
כך נעשה בסעיף 2 לחוק מיסוי מקרקעין (הגדלת ההיצע של דירות מגורים - הוראת שעה), התשע"א-2011 - שם נאמר: "על אף האמור בפסקה (1) של סעיף 9(ג1א) לחוק מיסוי מקרקעין, במכירת זכות במקרקעין שהם בניין או חלק ממנו שהוא דירת מגורים".
עונשים שאינם בחוק
יצוין עוד, כי בהצעת חוק מע"מ אפס נקבעו עונשים למי שמפר אותו, שאינם תואמים את העונשים הקבועים בחוק מע"מ. כך לדוגמה, סעיף 117 לחוק מע"מ קובע את העונש למי שהפר את הוראות החוק; במקרה של עבירה חמורה של מסירת ידיעה כוזבת, העונש מגיע לחמש שנות מאסר. לעומת זאת, סעיף 16 להצעת החוק הנוכחית קובע, כי רוכש המוסר הצהרה שאינה נכונה - דינו מאסר שנתיים.
זאת ועוד; סעיף 17 להצעת החוק קובע "עיצום כספי" המוטל על עוסק שמפר את החוק. לדוגמה: עוסק שמסר הצהרה כוזבת יחויב לשלם "עיצום כספי" בשיעור של מחצית מסכום המע"מ שחל על העסקה. מדובר בקנס שיכול להגיע ל-100,000 שקל ומעלה. לעומת זאת, בחוק מע"מ אין שום הסדר של "עיצום כספי", והדבר ממחיש את חוסר הסימטריה בין שני החוקים. היה ראוי, כי תהיה התאמה בין השניים נוכח מהותם המשותפת.
לסיכום: אם תחליט הכנסת לחוקק את הצעת חוק מע"מ אפס, מן הראוי לעשות כן בדרך המשפטית הנכונה, כפי שהוסבר לעיל.
