מיד אחר ראש השנה, הועבר אימייל התוקף את טד ליו על שקיבל (לפני שנתיים) אות הוקרה מהועד ליחסי אמריקנים - מוסלמים (CAIR) ודורש ממנו להחזיר ולבטל לאלתר את אותו אות
כבוד. מסתבר שהמדובר בהצעת חוק לגבי כיסוי ראש שהועברה ברוב קולות, בה תמכו גם ארגונים יהודים רבים, ובהם הליגה נגד השמצה.
טד ליו רואה עצמו כידיד של ישראל, ובהחלט יש באמתחתו את כל ההוכחות הנדרשות (הדרך בה הצביע במהלך השנים). טד הוא איש טוב וחושב, וביום שאחרי הבחירות, נרצה שהוא ימשיך להיות לצדנו ולא יזכור רק את המהמורות שבדרך ואת אותה התקפה חסרת שחר נגדו.
ציד המכשפות כבר בעיצומו, ואיש לא ישקוט עד שטד ליו ישלם מחיר יקר על שהעז לעשות את שעשה.
הסוסים דוהרים, העגלה חסרת מעצורים, ואיש אינו טורח לעצור ולחשוב: על מה ולמה? ומה יקרה מחר?
אם נשאל אדם, כך סתם, מה הוא יודע על CAIR, התשובה ודאי תהיה "ארגון של ערבים-אמריקנים, בדומה מאוד לליגה נגד השמצה." "אגב," כך יאמר, "יש להם דוברים מעולים עם אנגלית רהוטה, מלידה."
תשובה זו לא תהיה תלושה מן המציאות כלל ועיקר, ולו בגלל שחברינו המוסלמים מנסים לחקות את שאנו עושים, וכך הם משתמשים ללא בושה בכל המסרים הנמכרים של הארגונים בני מאה שנה (וגם של המדינה בת שישים ושש השנים).
אך אם נשאל את סטיב אמרסון, אחד המומחים הבינלאומיים למלחמה בטרור, נדע מיד שהמדובר בשלוחה של האחים המוסלמים. אמרסון יתחיל לפרט את כל דרכי פעולותיהם, הנפשות הפועלות והסכנה הנשקפת לארה"ב מהם.
מזה שנים אמרסון מנהל מלחמת חורמה נגדם.
סטיב הגיב על האי-מייל נגד סנטור ליו:
כל מי שמוכן לקבל אות כבוד מקבוצה שהוקמה לשמש בתור חזית לחמס ואשר ממשיכה עד עצם יום זה לתמוך בהשמדה המוחלטת של מדינת ישראל ובעדוד וקידום האידיאולוגיה של האיסלאם הקיצוני המוביל להתקפות טרור על-ידי האשמות שוא שארה"ב עוסקת במלחמה נגד האיסלאם חסר את הזכות המוראלית לשרת בממשל.
לקבל מרצון אות הוקרה מ-CAIR שקול לקבלת אות מארגון הקו-קלוקס-קלאן KKK או מנאו-נאצים.
על סנטור ליו להתפטר מיד מתפקידו הציבורי. זוהי בושה וחרפה לארה"ב.
אני, לעומתו, הצעתי לסנטור ליו, ליום שאחר הבחירות (שכן כרגע הוא עסוק עד מעל הראש בבחירות) לקבל תדריך - כאן בלוס אנג'לס או בוושינגטון די סי - על-ידי סטיב אמרסון, אחד המומחים המרכזיים על פעילות CAIR. [שימו לב, עדין איני פוסל את אפשרותו של אילן לנצח, אם כי ההסתברות, לדעתי, נמוכה במיוחד. הכיצד? כי כאמור כל דבר עוד יכול לקרות בין ההווה לבין יום הבחירות, וכף המאזנים עוד יכולה לטות מצד לצד בצורה בלתי צפויה ובלתי מובנת לחלוטין.]
נזכור, וכך גם הזכרתי לסנטור ליו, שאמרסון היה אחד הבודדים שהזהיר על התקפות ה-11 בספטמבר, 2001, טרם קרו, וכך גם על ההכנות של משתתפי משט הטרור הטורקי (המוי מרמרה בראש משט שש הספינות נגד המצור הימי על עזה) עוד טרם הגעתם למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. הוא הזהיר והתריע, ובארץ הסכיתו רק מהלך ועידת החקירה בראשות השופט טירקל. חבל, כי ניתן היה למנוע הרבה ממה שקרה אם רק היה מי ממקבלי ההחלטות מקשיב לחומרים גלויים שהוגשו על-ידי "פרויקט המחקר של טרור," המכון שבראשו עומד אמרסון.
כשאדם זוכה בבחירות, דברים רבים קורים. אם האדם בעל שיעור קומה, ניתן לצפות שהוא יסלח על משובות העבר והתנהגויות בלתי הולמות של הצד מנגד ויתרכז בעיקר. זוהי גדלות אישית, והן טד ליו והן אילן קר ניחונו במעלה זו.
אך מדוע לסבך את עצמנו? מדוע להאשים את טד ליו בדבר שודאי לא עשה בכוונה ושרוב היהודים והישראלים לא היו מבדילים?
להזכיר, ישנם ישראלים רבים, וודאי כמה מאלו שעומדים בראש הקהילה, שסרבו בעבר לשמוע על מה שקורה באוניברסיטת קליפורניה בארויין. הם התייצבו לצד הממסד היהודי (שנכשל בתפקידו, אך הקפיד לתמוך בתוכניות נהדרות להאדרת פלשתין) והופתעו כליל כשנחשפו לפעילות המוסלמים שם.
היום הם "מומחים גדולים" לכל הקשור בדה-לגיטימציה ובמסע החרם, בתאוריה לפחות.
אם אכן (ואכן כן) יש כאן בעיה, יש לחנך, ללמד, להסביר ולתעד מדוע תמיכה בארגון כמו CAIR היא בעוכרינו ומהווה סכנה קיומית לארה"ב.
אך להשתמש בתרוץ שפל כזה ככלי נשק נגד טד ליו?
הייתי מצפה שאילן יצא בהצהרה פומבית על הבעיתיות בפעילות אנטי-אמריקנית המוסווית כפעילות מן השורה. באותה נשימה, הוא יכול להוסיף עד כמה קל לפול ברשת, ואם אדם כמתחרה שלו, סנטור ליו, או השריף לשעבר לי בקה ורבים אחרים וטובים נפלו באותה רשת, כולנו כאחד צריכים להזהר. כולנו ביחד צריכים לצאת לפעולה להגן על ארה"ב מפני האלמנטים של האחים המוסלמים, אירן והחליפות המוסלמית העולמית.
אלו דברים שהייתי מצפה לשמוע ולראות ממערכת הבחירות של "אילן קר לקונגרס." עד עתה, מאומה. הם ודאי "עושים חושבים," מנתחים, והיועצים-בתשלום ודאי מיעצים שלא כדאי לעשות דבר, הלא הם לא קשורים לאותם אימיילים, לאותה האשמה שפרצה לה כרעם ביום בהיר, כאש בשדה קוצים (ממש כמו אותו מכתב, מתוזמן היטב, נגד מרלי גולדמן).
אותה הודעה לתקשורת (שעדין מבוששת להופיע) הייתה ממשיכה בזו הלשון:
זה לא המקום ולא הזמן לתקוף את טד ליו על לא עוול בכפו. נהפוך הוא, צריכים אנו לעבוד ביחד בכדי שנוכל להתמודד עם האתגרים האמיתיים, דוגמאת התפשטות האיסלאם הקיצוני שכבר הפיל את ארופה ועומל עתה שגם ארה"ב תפול לידיו.
אילן, הדבר בידיך. אני את שלי עשיתי - הכשרתי את השטח לתדריך של חבר הקונגרס החדש מהאזור ה-33. בין אם זה אתה ובין אם זה טד, שניכם תוזמנו, ואני כבר הודעתי שאטוס לטול חלק באותו תדריך.
אך עד אז, בואו נתמקד בעיקר, בבחירה בין נציג דמוקרטי לבין נציג רפובליקני. בין איש שגדל בפוליטיקה לבין איש שמגיע מבחוץ. בין שני אנשים שתרמו ותורמים, ששרתו את ארה"ב וממשיכים לעשות.
בואו נוודא שכל אחד מאתנו, וכל אחד שאנחנו מכירים, יצביע. זוהי הדרך הדמוקרטית, ואחד מן השניים יזכה.
אל נשכח, יש את היום שאחרי הבחירות, ואת כל השנים אחר כך, וכולנו עוד נצטרך לחיות ולעבוד ביחד. חבל לקלקל את זה מראש, ואל לנו לעשות זאת בצורה לא נאותה, כמו האשמות חסרות בסיס. מי יודע עד כמה קל להאשים גם אותנו באותו הדבר או בדברים דומים או אחרים!