לפני כמה ימים שוחחתי עם חבר על המצב באזורינו. זה היה בעקבות נאומו המבריק של נתניהו באו"ם. אמר לי החבר: ראה איזה בית –ספר עושה נתניהו לאובמה ולעולם כולו. הם נובחים וזועקים, ונתניהו מצפצף עליהם. מתברר שראש הממשלה מסובב על האצבע הקטנה את מנהיג העולם החופשי, ושם פס על כל מה הממשל והאירופים אומרים.
הנה, אמר חברי, כהונתו של אובמה עומדת להסתיים ונתניהו עמד מולו כצוק איתן. היחסים עם הקונגרס מצוינים, וימשיכו להיות כך לאחר בחירות אמצע הכהונה כאשר ההערכות מדברות על הפסד כמעט וודאי של אובמה גם בסנאט. זהו המעוז שלנו בוושינגטון.
הוסיף חברי וציין את הדבקות האמריקנית בהסדרים הביטחוניים בין ישראל לבין ארה"ב, עובדה שיש בה כדי לחזק באופן משמעותי ביותר את הביטחון הלאומי של ישראל. נכון שהידיעה כוונתה של ישראל לבנות אלפי יחידות דיור בירושלים המזרחית הקפיצה את הממשל האמריקני וכשעתיים לאחר הפגישה בין אובמה לנתניהו דובריו יצאו המתקפה מילולית קשה נגד ישראל, אבל, אמר חברי, נתניהו מצפצף על כולם. עובדה היא, שינן חברי, אובמה אינו נוקט שום אמצעי לחץ יעיל נגד נתניהו. אז מכל הדברת והברברת, נתניהו יצא גדול, וכשייכתבו דפי ההיסטוריה של ממשל אובמה, נתניהו יתפוס מקום של כבוד בראש הרשימה של אלה אשר הצליחו למנוע מאובמה לכפות על ישראל הסדרים המסכנים את ביטחון ישראל.
למשמע העובדות שחברי הטיח בפני, כמעט ונותרתי ללא מענה. אלה עובדות מוצקות שאינן מותירות אפילו מקום להרהור שני לגבי ניצחון נתניהו על אובמה שנוא הישראלים. אלא שאז הבזיקה בראשי עובדה שולית אך בכל זאת עובדה: אובמה ילך, ממשל חדש יקום, ארה"ב תמשיך בשלה, וישראל לעולם תיוותר עם הפלשתינים ואבו מאזן, ונאומי שטנה של הלה, וחמאס, ועוד. שם, מעבר לים, יכולים המנהיגים לכלות מילים, להתאכזב, לשחק בהיעלבויות, ברם הם לא כ"כ ייפגעו מכך. לכל היותר יירשם לחובתם עוד הפסד צורם. לעומת זאת, כאן, בישראל, עלולה המדיניות של נתניהו ושל חבריו להתגלות כמסכנת מאוד את עתיד האזור.
אבו-מאזן חשוד כמי שאינו מוכן לחצות את רוביקון המו"מ הבלתי נגמר ולהגיע להסדרים עם ישראל. שום תרגילים לא יעזרו לאבו-מאזן להתנקות מאשמת הבריחה מחתימה על הסדר על ברק ואולמרט. הם הציעו הכי הרבה שאי פעם הציעה ישראל לאחר 67'. ואבו מאז ברח.
אלה עובדות חקוקות בסלע. אלא שי צד שני למטבע, והוא נתניהו. נכון הוא שפגישתו האחרונה עם אובמה חזר נתניהו על המחויבות שלו להקמת מדינה פלשתינית בתנאים מגבילים, אלא שחבריו, אולי בידיעתו ואולי שלא בידיעתו, החליטו שיש לסכל את "מזימתו" להגשים את התוכנית. הבנייה בירושלים המזרחית שאושרה עתה ותמיכתו של נתניהו בה היא אות לכך שגם נתניהו אינו חותר להגשים את חזון הקמתה של המדינה הפלשתינית, וכל המילים היפות שלו הן רטוריקה לשם רטוריקה.
אין יהודי שאינו חש כלפי ירושלים רגשות עזים. אגב, ראוי ורצוי לא לחלק ציונים לאוהבי ירושלים ולאוהבים יותר. הבעיה היא שצדקת דרכינו וזכותו של כל יהודי בלנות בכל מקום בירושלים, גם אם היא צודקת מאוד, אין וודאות שהיא גם חכמה. מחי שבונה בירושלים באזורים הנתונים לוויכוח מדיני, עושה זאת או מתוך אידיאולוגיה ברורה של סיכול כל אפשרות להסדר כלשהו או שמא מתוך טמטום. ייתכן אפילו גם משתי הסיבות גם יחד.
נתניהו יודע שארה"ב ומדינות העולם האחרות אינן מכירות במזרח ירושלים כחלק מן הבירה של מדינת ישראל. ודאי שניתן להדוף בשתי ידיים את העובדה הזו ולצפצף על כולם. מה תהיינה התוצאות, אין לדעת בוודאות. אך מדינאי חייב לקחת בחשבון שלמרות כל החולשה של אובמה וממשלו, ולמרות התמיכה הגורפת בקונגרס, בכל זאת עלולה להתרגש עלינו תוצאה קשה ביותר.
נתניהו עצמו הצביע עליה, החל מגורל תוכנית הגרעין של אירן, דרך הרדיקליזציה האיומה סביבנו, וכלה בסכנות הביטחוניות העומדות בפנינו. שום מדינה ערבית לא תהיה מוכנה להידבר עם ישראל כל אימת שאין תוכנית מדינית ישראלית ביחס לפלשתינים. ההנחה של נתניהו שמדינות ערב יעמדו בתור כדי לשלב ידיים עם ישראל כל זמן שישראל בונה בירושלים המזרחית היא אוטופיה, במקרה הטוב, או שקר גס, במקרה היותר גרוע.
נתניהו חייב להחליט אם הוא פוליטיקאי טוב וכל עניינו לשמור בקואליציה את בנט וחבריו הנותנים את הטון בממשלה, יחד עם ליברמן וכד', או שמא הוא מתעלה מעל לדרגת פוליטיקאי לדרגה של מדינאי.
לחברי הסבור שנתניהו מלך היודע לסובב על האצבע את כל העולם, אני מציע לא להיחפז. במזרח התיכון שנתיים זה נצח. ישראל אינה יכולה להמר על כל הקופה. לפעמים מוטב להיות חכם ולא צודק.
גמר חתימה טובה.