הצעת חוק מע"מ אפס באה להיטיב עם רוכשי דירה ראשונה, והיא כרוכה בהגדלת הוצאות הממשלה ובהקטנת הכנסותיה. הממשלה ממילא מעניקה הטבות בדיור לזכאים לכך, ואין בחוק כל חידוש מבחינה זו. אלא שהטבות אלה מקורן בהחלטות ממשלה ובכללים של משרד השיכון - שאינם בגדר "חוק" ואף לא "תקנה" המותקנת מכוח חוק - ואותם קל לבטל, יותר מאשר חוק.
גם חוק זקוק למימון, שיספיק לא רק לשנה אחת אלא לכל שנה ושנה. עלול להיווצר מצב שבו יבוטל החוק או יושעה תוקפו. חקיקתו לא תבטיח לזכאים על פיו, כי בכל שנה ושנה ניתן יהיה ליהנות מההטבות הכלולות בו.
הצעת החוק אינה כוללת התייחסות למקור המימון התקציבי שלה. מנהל אגף התקציבים באוצר, אמיר לוי, העריך את אובדן ההכנסות עם הפעלת החוק ב-1.9 מיליארד שקל בתקציב 2015.
החוק אמור להמשיך ולהיות בתוקף בכל שנה ושנה. לכן חשוב לדעת, כי יהיה צורך לשאת בעלותו בכל שנה ושנה.
ומה אם תיקלע הממשלה לבעיית תקציב ולא תוכל לממן אותו? במקרה זה יש בפניה שתי אפשרויות. האחת: לחוקק חוק המבטל את חוק מע"מ אפס. השנייה: לפנות לסעיף 41(א)(2) לחוק יסודות התקציב, המאפשר לממשלה "להציע לכנסת להקפיא את ביצועו של החיקוק או חלק ממנו". ואם הכנסת לא מקבלת את ההצעה "תעביר הממשלה, באישור הוועדה, סכום מתאים מסעיף תקציב אחר לסעיף התקציב האמור". סעיף 41(ד) מעניק לממשלה חסינות מפני תביעות של זכאים המסתמכים על האמור בחוק, למעט אלה שזכותם כבר ניתנה להם בטרם הוקפא החוק.
הממשלה יכולה, אם היא רוצה, לקבוע בחוק שלא תוכל להקפיא את החוק באמצעות סעיף זה. ראו לדוגמה סעיף 23 לחוק קליטת חיילים משוחררים: "הוראות סעיף 41 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, בעניין הקפאת ביצועו של חיקוק או חלק ממנו, לא יחולו לגבי חוק זה".
תקדים ההלוואות לדיור
בית המשפט העליון דן לפני עשור (בג"ץ 9098/01) בתיקון 5 לחוק הלוואות לדיור, שאמור היה להעניק הטבות כספיות נכבדות לסובלים ממצוקת דיור הרוכשים או המרחיבים דירות בירושלים. החוק התקבל בשלהי כהונתה של ממשלת ברק, וממשלתו של
אריאל שרון החליטה לדחות את מועד תחילת החוק, הוא נדחה מדי שנה עד שבוטל סופית בחוק ההסדרים של שנת 2013.
בפסק הדין נדונו עניינים של מי שאמורים היו לקבל זכויות על-פי החוק והסתמכו עליו כשרכשו דירה בירושלים. המדינה טענה, כי החוק הוקפא ועל כן הם אינם זכאים לזכויות על-פי החוק. ואולם בג"ץ קבע, כי הם כן זכאים לזכויות על-פי החוק, שכן החוק המבטל אינו יכול להחיל את עצמו על העבר ולפגוע בהסתמכותם.
ההחלטה התקבלה למרות דבריהם של בכירי האוצר. כך למשל אמר אוהד מראני, הממונה דאז על התקציבים: "כל החוקים האלה עולים כ-3 מיליארד שקל. זה המון כסף, ואין לנו אפשרות לממן את כל החוקים האלה". ואילו אסף רגב טען: "הבעיה המרכזית בירושלים היא לא הביקוש לדירות אלא ההיצע לדירות. החוק הזה פשוט יעלה את מחירי הדירות. הוא יגדיל את הביקושים לדירות ומולו לא יגדיל את היצע הדיור. הבעיה בירושלים היא שאין מלאי תכנוני זמין וכן שאין היצע בקרקעות. השלכה ראשונית של החוק הזה היא, שזה יביא לעליית מחירי הדיור וזה יפגע בדיוק באותם אנשים שלהם כביכול מבקש חבר הכנסת פרוש לסייע".
ואם יחוקק חוק מע"מ אפס, מי מבטיח שגם את תחולתה לא יבקש מאן דהוא לדחות עד שהוא יבוטל?
הטבות דרך עמידר
ללא קשר להצעת החוק, הממשלה ממילא מעניקה הטבות לרוכשי דירות. כך, חוק הלוואות לדיור מגדיר "זכאי" כ"מי שהוא מחוסר דיור והוא זכאי לסיוע בדיור לפי הכללים". "הכללים" מוגדרים כ"כללי משרד הבינוי והשיכון לעניין הזכאות לסיוע בדיור, שייקבעו בתיאום עם משרד האוצר". משרד השיכון מנפיק "תעודת זכאות", לאחר הגשת בקשה לעמידר, המאשרת את הזכאות של מבקשי התעודה, ובה נקובות הזכויות להטבות. בנוסף לכך, החלטות ממשלה שונות קובעות בעניין זה בדבר מתן מענקים וסובסידיות למשתכנים, כגון לזוכים במכרזים של רשות מקרקעי ישראל.
הממשלה מעניקה ממילא מענקים והטבות לרוכשי דיור, שבסיסם החוקי הוא בהחלטות ממשלה ובכללים שהיא קבעה. כללים והחלטות אלה מעניקים גמישות לממשלה ודומה שהיא זקוקה לגמישות תקציבית, ולא לחוק שיכפה עליה להוציא כספים גם כשאין לה מקור תקציבי לכך. כאשר הממשלה אינה מעוניינת להוציא כספים על-פי חוק שכבר חוקק - היא מוצאת את הדרכים המשפטיות הכשרות לצורך הקפאת החוק, השעייתו וביטולו. על כן מבחינה זו מומלץ לממשלה שלא לקבל את הצעת חוק מע"מ אפס.
