יהדות בלי הפסקה

יהדות כבקשתך

לפני ששר החינוך, שי פירון, המתהדר בתואר רב, מנהיג לימודי ספורט בבתי הספר, ראוי שהוא יכניס שיעורי יהדות לתוכנית הלימודים גם במסגרות הממלכתיות. נכון, זה פחות פופוליסטי ופיקנטי משיעורי ספורט. אך עובדה היא, כפי שהוּכח בסקרים, שהבּוּרוּת בנושא חוגגת בקרב בני הנוער. כשנשאלו, למשל, על מהות הביטויים 'מעריב' ו'מוסף' השיבו, כמה מפתיע, שמדובר בעיתונים, במקום בתפילות. ורשימת הבערוּת עוד ארוכה. תתפלאו, ניתן ללַמד גם לימודי יהדות בצורה חיה ומלהיבה. להסביר בשפה עכשווית, לתַבל באקטואליה (להציג סוגיות משפטיות ואחרות ולהצביע על פתרונן בתורה) ובסיפורים מעניינים, להמחיש וויזואלית ורגלית דרך ביקורים באתרי יהדות, לשלב באמנות (פריטי יודאייקה) ובהמְחזה ועוד ועוד כיד הדמיון והיצירתיות הטובה של המורים. ועל הדרך גם לעקור דעות קדומות בנושא. דוספוביה? לא במחוזות בית ספרנו.

ראש מילקי

בניגוד למחאת הקוטג', שהייתה על מוצר בסיסי, מחאת המילקי היא על מעדן. ולא שזו סיבה למסיבה לייקור בלתי סביר. אך דומה שמחאה זו אינה ראוייה לדיון לא על יוקר המחיה ולא על ירידה, משום שהיא אינה מייצגת נושאים אלה, אלא רק את היורדים לברלין עצמם בעלי ראש המילקי הקטן, שיטבעו בניכר בגביע הקצפת. הסערה הציבורית שעוררה אפוא מחאה זו היא לא יותר מסערה בכוס מילקי, סוג של בדיחה, וכדרכן של בדיחות היא תהיה, בסופו של דבר, אפיזודה חולפת. אגב, האם אין היורדים מזכירים לכם את האנקדוטה החסידית, על אותו יהודי שפנה לרבו בתלונה שאינו אוהב את העיר ירושלים. השיב לו הרב: " כנראה ירושלים לא אוהבת אותך"... ודי למבין.

עיר בהפסקה

אם עד לאחרונה המסורתיים היו מזוהים בעיקר עם הספרדים, הרי דומה כי בעידן החדש, המאופיין בצימאון רוחני גם בקרב החילונים, אנו עדים לתופעה המרנינה של השפעת המסורת והרחבתה גם לאשכנזים. זה קורה בתל אביב – בירת החילוניות, ואף בקיבוצים הידועים כמעוזי השומר הצעיר, שבהם מתקיימת יהדות בלי הפסקה, בשיעורי תורה ובתפילות בבתי הכנסת. אגב, הידעתם שמספרם בעיר העברית הראשונה עומד על כ-550? נראה כי לנגד עינינו מתקיים חזון הנביא זכריה: "והיה ביום ההוא ושילחתי רעב בארץ – לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'".

איילת המחללת

האם חברת הכנסת, איילת שקד, שוכחת שהיא שינתה פאזה? תזכורת: מיו"ר עמותה ציבורית "ישראל שלי", שֶבָּה הציבור לא נחשף לחייה הפרטיים, היא הפכה לגברת הראשונה של מפלגת הבית היהודי. דומה כי מעמדה הממלכתי הכפול, כדמות פרלמנטרית ייצוגית בכלל, ונציגת מפלגה דתית בפרט, מחייב אותה לשמור על הצביון היהודי במרחב הציבורי. לכן לא ראוי היה שתטייל ברכבה, בעיצומו של חג הסוכות, ותפגין את 'ביצועיה' לעיני כל הגולשים בפוסט בפייסבוק. לא די בכך שהצביעה עם מפלגתה הדתית נגד הפעלת תחבורה ציבורית בשבת ובחגים. עליה לשמש מודל מעשי לכך. איפה רגישותה לתפקיד?