דנינו מחפש את עתידו בפוליטיקה

במערכת הפוליטית של ישראל נוהגים להגדיר את המפכ"ל יוחנן דנינו בתואר "השוטר האהוב על ראש הממשלה בנימין נתניהו" ודואגים גם להבהיר לכול המעוניין, כי הוא "מקורב מאוד לראש הממשלה שפרס עליו את חסותו". אולי הקרבה האמוציונאלית הזו בין השניים היא הסיבה לכך שדנינו - המסיים את תפקידו המשטרתי בתחילת 2015 - מרשה לעצמו להשתלח בשר הממונה עליו יצחק אהרונוביץ איש "ישראל ביתנו", ולהסביר לו באופן בוטה, בראיון רחב יריעה ב"ידיעות אחרונות, שהכוונה למנות מפכ"ל מחוץ לשורות המשטרה היא "רעיון נפל". הביטוי גס הרוח הזה עורר בדרך הטבע את חמתו של המיניסטר שהגיב עליו בחמת-זעם כשקבע באופן תקשורתי גלוי, כי "זו אמירה אומללה מאוד של מפכ"ל מכהן שבא לתת לי עצות דרך עיתון... טוב שהמפכ"ל יתעסק בענייניו ולא בענייני המפכ"ל הבא". המפכ"ל דנינו הבוטח במעמדו, ואולי מתוך שהוא משוכנע שיקבל גיבוי מראש הממשלה נתניהו, החליט לא לשתוק ואף ללבות את האש, כשהוציא לתקשורת הודעה מזלזלת בשר שבה נכתב כך: "המפכ"ל אינו מתכוון להתייחס להתבטאויותיו של השר והדגיש כי הדברים אינם ראויים להתייחסות בכלי התקשורת." במדינה מתוקנת לא יכול להיות מקום לקטטת-רחוב מן הסוג הזה במערכת ביטחונית הירארכית כמו המשטרה, בין המפכ"ל לשר הממונה עליו. במדינה מתוקנת היה המפכ"ל מפוטר "על המקום", דבר שלא יקרה כיוון שסביר להניח שנתניהו לא יאשר מהלך שכזה. אבל ישראל איננה מדינה מתוקנת, אלא מערכת מסובכת של מלחמות רחוב, שבה דיבורים גסי-רוח מן הסוג הזה מקובלים בפוליטיקה, ובנסיבות הנוכחיות אף חושפים אמת פוליטית חדשה: יוחנן דנינו הוא איש צעיר יחסית (יליד דצמבר 1959) שאינו מתכוון לסיים עכשיו את חייו הציבוריים והוא מייעד את עצמו, להערכתי ולהבנתי, אל החיים הפוליטיים, ומגמת פניו לחיקו של הליכוד - בחסות נתניהו, כמובן. משטרת ישראל מצויה מזה זמן במרכזו של "מחול שדים". ניצבים מכהנים ופורשים נתונים בחקירות הקשורות בחשדות פליליים של קבלת שוחד, הטרדה מינית ומה לא. כל אלה פוגעים באמינות הציבורית ובתפקוד השוטף של הגוף הביטחוני החשוב הזה. אבל כנראה שלאיש בצמרת זה לא כל כך אכפת. אולי כיוון שמה שחשוב באמת הוא הפגיעה בכבוד, ואיך ההצלחות או הכישלונות שהתרחשו במשמרת המפכ"ל והשר, עשויים להשפיע על עתידם הפוליטי. עתיד שייקבע רק על-ידי שני אישים פוליטיים שיחסיהם ידעו עליות ומורדות, אהבות ושנאות - בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן. אפשר לחזות מספר תסריטים להתפתחויות הצפויות לקראת הבחירות העומדות בשער. הכול כפוף לתוצאות הבחירות. התסריט האחד, ואולי העיקרי, הוא זה: במסגרת דיל פוליטי של תן וקח בין נתניהו לליברמן, לא ימשיך אהרונוביץ לכהן כשר בממשלה החדשה שתקום. אם ימשיך לכהן בכנסת - זו שאלה משנית ולא כל כך חשובה בעיני הציבור. התסריט השני: במקום אהרוניביץ. יכהן יוחנן דנינו כשר לביטחון פנים. שהרי ברור, כי אם אהרונוביץ שהיה ניצב במשטרה התאים לתפקיד, הרי דנינו מתאים שבעתיים. במסגרת כול תסריט אפשרי שיתממש, דבר אחד ברור: המטען האישי-אמוציונאלי שהתגבש בשלהי הכהונה, יכתיב את היחסים בין השניים ויהיה הבסיס למערכת עבודה עכורה שללא ספק תמשיך להשפיע לרעה על התפקוד של המשטרה ועל רמת האימון הציבורי בגורם אכיפת החוק הראשון במעלה של ישראל. נוכח כול ההתפתחויות האלה אני מאמין כי נתניהו, שאינו חסר צרות בכול אשר יפנה, יעשה את הדבר הנכון ולא יאפשר את קיומה של האופציה שמישהו מבין השניים האלה ימשיך להיות קשור לתפקוד המשטרה. נתניהו רואה את עצמו בביטחון רב כראש הממשלה הבא. אם אומנם חשוב לו לקדם את דנינו - שידאג למי שמוגדר כ"בן חסותו" וימנה אותו לשר לענייני איכות הסביבה. אולי כאן יצליח דנינו לייצר מציאות חדשה וטובה יותר, שבמסגרת לא ניאלץ כולנו להיחשף לריחות הלא נעימים העולים תדיר מן המדמנה הציבורית הישראלית.