המהפכה הצרפתית, שסיסמתה הייתה "חירות, שוויון ואחווה", הובילה לשינויים קיצוניים בחברה ובפוליטיקה של צרפת ולהקמת רפובליקה שאמורה הייתה להתבסס על זכויות האדם, שותפות ושוויון.
לאחר מלחמת העולם הראשונה פרסם רודולף שטיינר את "עיקרי הבעיה החברתית ופתרונה" וביסס את תפיסת השילוש החברתי כהמשך ישיר למהלך התודעתי של המהפכה הצרפתית ומנהיגיה.
קשה לטעון שכתיבתו של שטיינר והרצאותיו הן פשוטות וקליטות, אך את פיתוח ה"מודל" של שטיינר, ניתן להבין יחסית בקלות אם מבינים את ההקשר של התפיסה לערכי המהפכה הצרפתית.
שטיינר הזדהה עם ערכי המהפכה החברתית - שוויון, חרות ואחווה - ואמר שהם אכן הערכים הנעלים ביותר והמדויקים ביותר לניהול חברה צודקת ושלמה יותר, אך טען שהערכים סותרים זה את זה ברמה הלוגית והתפיסתית: הערכים, שאמורים לפעול כולם במערכת אחת, מייצרים קונפליקטים חברתיים עצומים.
הרעיון ששטיינר הציג, עסק ביצירת שלושה מישורים נפרדים ועצמאיים, שיהוו מרחב פעילות לכל ערך בנפרד. לטענתו, הערכים השונים יכולים להתקיים רק אם נייצר להם בצורה מודעת מערכות ארגוניות נפרדות שמתאימות למאפיינים השונים של כל פעילות. שטיינר ייחס את שלושת הערכים לשלוש מערכות ארגוניות: האחווה לפעילות הכלכלית, השוויון לפעילות הפוליטית וערך החרות לפעילות הרוחנית-תרבותית.
אחד האלמנטים המרכזיים ביותר בתפיסת השילוש החברתי הוא השמירה על עצמאותה של כל מערכת, וזאת כדי לאפשר התאמה בין הערך הגבוה לבין הפעילות המערכתית-ארגונית שלה. כל עוד אנחנו לא מבצעים את ההפרדה הזאת, מתקיימות פעילויות שונות - בו-זמנית - תחת שלושה ערכים סותרים ולכן פועלות בצורה פוגענית והרסנית אחת כלפי השנייה.
המפגש של תנועת המשולש החברתי עם החברה הישראלית הוא בראשיתו. קשה עדיין להעריך את תוצאות המפגש. תנועה חברתית שמביאה מודל שמעולם עוד לא נוסה באופן מקיף ומעמיק בסדר גודל של מדינה או חברה - סביר מאוד שתיתקל בלא מעט הססנות.
כאחד ממייסדי התנועה אני רואה באופן מעודד את העובדה שההססנות לא נובעת מתוך טיעון רעיוני שסותר את התפיסה, אלא היא נובעת מחוסר האמונה שהתפיסה יכולה להיות מיושמת בשטח.
כלומר, הרעיון מובן ואף נראה נכון ורלוונטי למצוקה החברתית שלנו. מה שמפריד אותו מ"המציאות" זה היכולת שלו לקבל ביטוי ממשי בשטח, וזאת לתפיסתי ניתן לעשות על-ידי מחקר מתמיד, הטמעה וצבירת כוח אזרחי ופוליטי.
עד כה מתרכז השיח הפנימי שלנו בתנועה לא מעט בדימוי הבעייתי שהתנועה עלולה לזכות בו לאור הקשר שלה לשלל מושגים ודמויות המחוברים לעולם האנתרופוסופי.
המילים - גרמניה, רודולף שטיינר, אנתרופוסופיה ועוד - "מאיימות" על היכולת שלנו ליצור שיח חברתי פתוח. קשה מאוד לצלוח את השיח החברתי מבלי להתעכב על "פירוק" דעותיהם הקדומות של אנשים כלפי המפגש שלהם עם דימויים אלה, אבל אני מאמין בכל לבי שכאשר נפרוץ את המחסומים הנפשיים האלה נוכל לדבר על צדק חברתי ישראלי.
כלפי פנים עוסקת התנועה במחקר מתמיד, בפיתוח התפיסה והתאמתה לצרכים הקונקרטיים. כלפי חוץ עוסקת התנועה בהטמעת רעיונותיה בשיח החברתי ובהיטמעות אקטיבית במערכות השונות - פוליטיות, כלכליות ואזרחיות.
ככל שאנו מתקדמים, אנו מוצאים יותר ויותר קשר וחיבור בין התפיסה שנולדה באירופה השסועה למבנה הארגוני החדש שהחברה הישראלית צמאה לו.
הפרדת דת ומדינה, הוצאת הפוליטיזציה ממערכת החינוך וממערכת התרבות, הסדרת היחסים בין המערכת העסקית למערכת הפוליטית בצורה מבנית, יחסי חוץ שמבוססים על שלושת הפעילויות המקבילות... כל אלה הם רק דוגמאות לחיבורים וההקשרים שאנחנו מוצאים ומפתחים בשלוש השנים האחרונות.
בניגוד לתחושת האינסטינקט של הציבור, תנועת המשולש החברתי איננה תנועה אנתרופוסופית, התנועה מביאה מודל ארגוני שהוא מעל תפיסה רוחנית כזו או אחרת, מעל אג'נדה חינוכית כזו או אחרת, מעל חיבור לדת מסוימת - התנועה מביאה אג'נדה ארגונית-מערכתית ולא אג'נדת תוכן.
בתפיסת השילוש החברתי קשורה הפעילות הרוחנית-תרבותית לערך החרות, ולכן מחויבת התנועה להיות נאמנה לחופש התרבותי והרוחני של האדם והקהילה.
