התקשורת הישראלית כדרכה מסתלבטת על אירוע או דמות של ידוען והופכת אותה לחבילת החדשות התורנית ולפתרון קסם לכל בעיות המדינה; עכשיו תורו של כחלון. לדעתי, התקשורת עושה מלאכת רמיה וגניבת דעת, משום שבכל הדיווחים שהיא מעבירה אין מסר אחד רציני או סיבה אחת לחשוב שהדימוי המלאכותי שהיא מקנה לאוביקט התורן שלה שווה את הדיו שעימו נכתב.
להערכתי הציבור אינו מחפש משיח. כאלה היו לו למכביר בשנים האחרונות, בכל הנושאים ומכל המגזרים. הציבור מחפש תשובות לשאלות ופתרונות לבעיות שמציקות לו, וכיום יש כאלה שתיים מרכזיות - ביטחון אמיתי וכלכלה רציונלית. לעיתונות, אחרי שפע של מאמרים, ראיונות ופרשניות בחלקם מוזרים למדי, אין תשובות טובות לא לביטחון ולא לכלכלה. וכשהציבור מתעייף מסיפורי הבדים והאגדות, ממציאים "כוכב תורן" ותולים עליו את תילי-התילים של הפרשנויות החדשות-ישנות שנלעסו מחדש. הגיבור התורן העכשווי הוא כחלון. אבל כחלון אינו משיח מפני שמשיח אינו בא מהעם, ובוודאי לא משדרות הפוליטיקאים הפעילים.
הבעיה בכלכלה הישראלית אינה משיחיות
אלא משיחיות-שקר. ומשיחיות שקר מנופקת לעם הזה בשפע מימין, משמאל וגם מן האמצע. בימין ובשמאל ההנפקה באה מאותן מסגרות ארגוניות ישנות ושחוקות שאיבדו בתחום הכלכלי-חברתי את דרכן כבר מזמן. במרכז אלה "קופסאות חדשות" עם רעיונות ישנים, שמתחזות מדי מערכת בחירות ל"דבר החדש הבא". אבל למדנו כבר מאז ימי "שינוי" העליזים,
שמשיחיות שקר היא משיחיות שקר, ולא חשוב איזו מסגרת מנפקת אותה. המרכז הוא מדגרה נוחה ליצירת משיחויות שקר, משום שהוא לעולם איננו אידיאולוגי; אי-אפשר להיות אידיאולוגי כאשר החברים ו"המנהיגים" של כל מסגרת שנולדה במרכז הם תמהיל של ניגודים קיצוניים. ההבדל בין המרכז לימין ולשמאל הוא באופייה האינהרנטי של משיחות השקר שמספק כל אחד מהם.
הימין והשמאל מספקים משיחות שקר שבה השקר אינו נגזר מאידיאולוגיה חסרת ממשות, אלא מיכולת ביצוע חסרת עמוד שדרה. המרכז מספק משיחות שקר שבה יכולת הביצוע היא אניגמה והאידיאולוגיה קוניוקטורלית ותואמת "רוח הזמן".
לכן, הימין והשמאל שורדים אידיאולוגית אחרי כל כשלון, ומחכים להזדמנות חדשה. כושר הביצוע אינו מאפשר להם להתחדש באמת, והמשקעים האישיים ההיסטוריים בכל אחד מהגושים הללו מעצימים את החולשה הביצועית האינהרנטית שמכשילה אותם זה הדור השני ברציפות. המרכז חסר אידיאולוגיה או חלוק אידיאולוגית, ולכן כשלון שלו הופך לאיון של המבנה החדש הזמני שהקים אד-הוק לצורך הופעת "הנובה"
1 הטיפוסית לסקטור זה, ומשמסתבר סופית שהכשלון הצפוי אכן מתחולל, הוא קורס אל תוך עצמו, מתאיין ומותיר אחריו ריק וחושך חדש-ישן ידוע ומוכר משחר בריאתו.
להערכתי, הכיוון בו מנסה כחלון ללכת הוא כיוון נכון - מיקוד באחד הנושאים החשובים ביותר לציבור כיום: הנושא הכלכלי-חברתי. מחזור האירועים שדרכו מתפתח המהלך הנוכחי של כחלון -שגוי: מחול השדים התקשורתי מיותר ומטריד. טישטוש המסרים מטריד הרבה יותר. המיקוד האישי מחליף מיקוד תוכני, ובדרך כלל אינו מבשר טובות. אני מקווה שכחלון אינו סבור שהוא עומד לקפוץ לראשות הממשלה ישר מדוכן הנואמים של המפלגה החדשה שהוא הוגה. ואם כך הוא אינו צריך לדאוג במיוחד להרכב חברים מגוון שיכסה את כל תחומי העשייה באופן שיאפשר למפלגתו לבדה להרכיב ממשלה או קבינט באופן עצמאי. הדרך הנכונה היא להגדיר יעדים כלכליים חברתיים, להגדיר דרכי ביצוע צפויות, ולאסוף את האנשים המקצועיים התומכים בשני אלה, אבל גם מסוגלים להוות "כוח-משימה" ביצועי להוצאתם לפועל. מבחנו של כחלון, מבחינתי, לפחות, הוא אם יצליח לשכנע שהוא יודע לאן הוא הולך, שיש לו סדר עדיפויות נכון, שהוא יודע מה צריך לעשות לשם כך וכיצד ויש לו גרעין של כוחות טובים בעלי רקורד של עשייה הדרושים לבצע את הדברים באופן ענייני וממוקד.
אחרי "תרגיל לפיד" בבחירות הקודמות, אחרי שהציבור הבין שערכו הראלי של "האינטגרל" המכונה "יש עתיד" הוא "אפס", כחלון כבר אינו יכול לעורר בציבור שוב אותה התלהבות ואמונה עיוורת, אלא אם יוכיח הציבור שהוא הרבה פחות פיקח ממה שאני סבור. דומה שהציבור התקדם עוד שלב לקראת ההבנה שמבחן התוצאה הוא המבחן הנכון, אבל המבחן האמיתי הוא "מבחן המבחן", כלומר הקריטריונים שעל פיהם אתה שופט את התוצאה ולא התוצאה לבדה. אם המטרה היא להוזיל את יוקר המחיה, העובדה שיש בישראל צמיחה גדולה מזו שבארה"ב ואבטלה נמוכה מזו שבאירופה - שתי מטרות כלכליות חיוביות כשלעצמן - אינה אומרת ש"במבחן התוצאה שלנו" מצבנו טוב; אולי ההפך הוא הנכון. אבל אם יוגדר מבחן אחר, מבחן שקובע שכוח הקניה הראלי של הציבור במונחי סל המוצרים הקובע את מדד היוקר אמור לגדול ב-2% בכל אחת משלוש השנים הבאות והוא יגדל ב-2.5% בממוצע בכל אחת מהן, ניתן יהיה לומר שבמבחן התוצאה השגנו את היעד ואף עברנו אותו.
תנועה או מפלגה שמבקשת לחולל שינוי מהותי, חייבת להיות חזקה מאוד בזכות עצמה, וזאת לא תקרה את כחלון בקדנציה הראשונה שלו כראש מפלגה עצמאית "כללית" ואמורפית, וגם לא בזכות היותו בן עדות המזרח. עליו להצטוות עם מפלגה מובילה אחרת לכלל גוש פוליטי שיש בו מכנים משותפים טבעיים חזקים, ולהגיע עימו להבנות מעוגנות היטב בהסכמות חוזיות ובכללי משחק מוגדרים היטב. ללא אלה הוא ישחק במשחק הפוליטי הרגיל של שחיקה מתמדת במאבק על תהליכי ההתנהלות היום-יומיים. עליו להיות מוכן לפשרות בתחום המדיני-ביטחוני, אם הוא חותר להישגים כלכליים-חברתיים, או להפך; שום מפלגה שאינה מפלגת שלטון מובהקת אינה יכולה לצפות להגשמת רוב מאווייה, בקואליציה פלורליסטית או בברית פוליטית רופפת.
יהיה עליו להציג לציבור תוכנית עבודה קוהרנטית בנושאי המיקוד על-מנת לזכות באמון רחב, ולא ינתנו לו יותר מ-6 חודשים של "זמן פציעות" והתארגנות, בכדי להוכיח תוצאות קונקרטיות ראשוניות. אם יהיה חכם, חרף הסיכון הפוליטי הקיים בכך, גם יגדיר מראש למה יכול הציבור להתכונן באותו פרק זמן של "חסד" ראשון.
אם ינסה כחלון לאמץ למשל את המלצות המאמר של רוכברגר
2, מובטח לו כשלון. מה שמנסה רוכברגר לעשות אינו להעריך את סיכוייו של כחלון לחולל כיום מפנה בזכות יכולותיו ומעמדו הציבורי, בנושאים קונקרטיים, דוגמת מה שעשה במשרד התקשורת, אלא ל"גייר" אותו שיפעל כשלוחה של השמאל ומפלגת העבודה בנושאי חברה וכלכלה. אם השמאל כשל וכושל בדרכו כבר עשרים שנה ויותר, אינני רואה סיבה שכחלון יצליח אם ילך באותה הדרך. דרכו של רוכברגר ושותפיו לחשיבה היא לחפש "משיח" תורן שימציא להם הצלחה, בדרך שמטבעה היא קלוקלת. לא עולה כלל על דעתם שיתכן ש"זמנם" בדרך ההיא, עבר לבלי-שוב.
כל מי שמנהל או מעורב בעומקם של מאבקים ממושכים יודע שתנאי להצלחה הוא סדר עדיפויות ומיקוד. אי-אפשר להלחם בבת אחת בחזיתות רבות. אף פעם אין לך מספיק כוח או זמן לכך. לכן, הסיכוי היחיד של כחלון להצליח, כלומר להוכיח הישגים בפועל במבחן תוצאה שנערך באמצעות מבחן נכון - תוצאות ממשיות בנושאים שעליהם יתחייב בפני הציבור, הוא
באסטרטגיה נכונה, כלומר: הגדרת מטרות, הגדרת עדיפויות, הגדרת לוחות-זמנים לכל מטרה, הגדרת קריטריוני הצלחה ברי-מדידה מראש, בחירת צוות מבצע תואם הנ"ל, הגדרת שיטה קשר רצוף ואמין עם הציבור.
אני מציע לא לדבר במונחים של מהפכים אלא במונחים של תהליכי שיפור ברי-מדידה. מטרות גרנדיוזיות הן כשל פוטנציאלי מובטח. לא להתפס לאופוריה ולאמונה, אלא לתכנון ביצוע קפדני ומפורט. לא לנסות לנהל את המדינה "יותר טוב" בכדי כך לטפל בעקיפין גם במחירי הדיור, אלא
לטפל במחירי הדיור ובכל מה ששומר אותם גבוהים בכדי להורידם לרמה הרצויה בקצב הדרוש, ללא התערבותן של "פרות קדושות".
ולסכום: חשוב מאוד לזכור שכחלון אינו משיח! ובוודאי לא "המשיח".