נכון - יקר לחיות פה.
נכון - קשה לגמור את החודש.
נכון - איך אפשר לרכוש דירה במחירים כאלו.
אני, ככולם, מרגיש היטב את יוקר המחיה מחד אך מנגד, מתקשה להסביר כמה תופעות מעניינות -כ-4.5 מיליון איש יצאו לחו"ל בשנה החולפת; התור הארוך לאייפון 6, אם כי אינו מהווה מדגם של אוכלוסיית ארצנו, יש בו בכדי הצורך להרים גבה ועוד.
אבל בואו ונעזוב הכל ונתרכז בסעיף הבעייתי ביותר מבחינת כובד משקלו - הדיור. שכר הדירה החודשי או תשלומי המשכנתא. סעיף זה, אצל מרבית האוכלוסייה הוא בעייתי ביותר ותרומתו להגעה ל-"לא גומרים את החודש" רבה היא.
השלב הבא - איך מורידים את מחירי הדיור.
אין קל מזה. כל שעל הממשלה לעשות זה למכור בזול ובכמות גדולה קרקעות המצויות ברשותה. כולם מסכמים כי יש בזה פתרון מעולה שסביר שיצליח להוריד את מחירי הדירות. אלא מה - אם הממשלה תמכור בזול, יחסר לה כסף בקופה. אם יחסר לה כסף בקופה, יהיה עליה לגבות את החוסרים מאזרחיה ואז, למרות שההוצאה בסעיף הדיור ירדה, ירידה זו תקוזז בעליה במשהו אחר - זה יכול להיות מס ישיר או עקיף או כל רעיון אחר שיעלו באוצר.
אז מה הרווחנו - כלום.
מכאן המסקנה שלכל צעד צריך להוסיף מרכיב נוסף - צמצום בסעיף ההוצאות שבתקציב המדינה. אז תוכל הממשלה להקטין הכנסותיה ממכירת קרקעות מבלי צורך להכביד במיסים נוספים. ובמילים אחרות - יש לצמצם באופן ניכר את הסעיף הבעייתי ביותר בו - תקציב הביטחון.
לצמצם מהותית את תקציב הביטחון - יש רק דרך אחת והיא להגיע לשלום או לפחות לשקט אזורי.
זה לא קל; מסוכן לוותר; הצדק אתנו; אין עם מי לדבר; רוצים לזרוק אותנו לים; ראו מה קורה בעולם הערבי עצמו; יש המון סיבות למה לא להתקדם בתהליך השלום על-מנת אולי לסיימו סוף-סוף אך אין לנו ברירה ונהיה חייבים, בשלב זה או אחר, לקחת סיכונים. אחרת, נמשיך להיות צודקים אך לא נהיה חכמים.